חפירה ארכאולוגית היא חפירה בקרקע שמטרתה גילוי שרידים עתיקים. החפירה נעשית על ידי צוות בראשות ארכאולוג ובהתאם לשיטות מבוססות ובפיקוח מדעי. החפירה עצמה היא פעולה בלתי הפיכה, לכן צריך לתעד כל שלב במדויק: מדידה, ציור, צילום ותיעוד בכתב.
בחפירה מודרנית לא חופרים את כל האתר. חופרים מדגם מייצג כדי ללמוד על האתר, וחוסכים שטחים ללא חפירה כדי לאפשר חקירה עתידית עם טכנולוגיות חדשות. חפירה איטית ויקרה; לכן מקפידים על בקרה ותיעוד מדוקדק.
השלב הראשון הוא קביעת מטרת החקירה: מה רוצים לדעת. זו הגדרה של ההשערה שעל פיה עובדים. הארכאולוג בוחר לחפור אתר חדש או שטח חדש באתר קיים על סמך סקרים קודמים.
סקר שיטתי מחלק את השטח למשבצות. סוקרים הולכים על פני השטח ומסמנים ממצאים גלויים כמו קירות, חרסים ומטבעות. השטח מתועד, והממצאים משמשים כבסיס להחלטה היכן להתחיל בחפירה.
מכינים תקציב לפריטים רבים: עובדים, ציוד, לינה ושימור. כדי לחפור דרוש רישיון חפירה. הרישיון קובע מי אחראי, מימון, שטחי חפירה ותאריכים. בישראל הרישיון ניתן על ידי רשות העתיקות ורשויות נוספות לפי האזור.
השטח מסומן ברשת של ריבועים (בישראל נהוג 5x5 מטר). כל ריבוע מקבל מזהה קבוע. כל לוקוס, יחידה סטרטיגרפית, כלומר אזור עפר אחיד או מבנה, מקבל מספר משלו. "לוקוס" הוא שם למיקום מדויק בעבודת החפירה. כל לוקוס נאסף לתוך סל (דלי) שנושא תווית עם פרטי הלוקוס.
החפירה נעשית כלים משתנים: מכוש, מכשירים ידניים וכלים עדינים יותר כדי לא לפגוע בממצאים. שומרים על רציפות בעבודה: עדיף שחופר ימשיך באותו ריבוע כדי לשמור על עקביות. טאטוא עדין של השטח עשוי לגלות ממצא קטן שלא נראו קודם. שינוי בצבע העפר יכול להצביע על לוקוס חדש ויש להפריד את הממצאים בסל נפרד.
במהלך החפירה קובעים את הסדר הכרונולוגי היחסי בין המרכיבים (מי קדום ומי מאוחר) באמצעות צפייה ביחסים סטרטיגרפיים. הכרונולוגיה המוחלטת נקבעת מאוחר יותר באמצעות ניתוח חרסים, זיהוי מטבעות ותיארוך מדעי כדוגמת פחמן-14.
בסיום יום החפירה מנקים ומטאטאים את השטח. ממצאים נאספים לדליים עם מים ונעשים להם ניקוי ראשוני. לאחר מכן מבצעים מיון לפי סוגים, ושומרים פריטים אינדיקטיביים של כלי חרס. ממצאים מיוחדים נשלחים למומחים, למשל עצמות לארכאוזואולוג וממצאים צוריים למומחה צור.
על החופר לדווח מדי שנה לרשות העתיקות. בתוך חמש שנים מהסיום יש להוציא דוח חפירה מדעי. לבעל הרישיון שייכת זכות הפרסום לעיתים לתקופה מוגבלת. אי־פרסום עשוי להשפיע על מתן רישיונות עתידיים.
חפירת בדיקה היא בדיקה מדגמית לפני פיתוח. חפירת הצלה נעשית כאשר אתר נמצא תוך כדי עבודות בנייה או חציבה. במקרה כזה מפקחים על הפסקת העבודות וממונים על חפירה מדוקדקת לשם תיעוד והוצאת הממצאים. חפירת הצלה היא פתרון חירום, ולעתים יש להעדיף שינוי בתכניות הפיתוח כדי לשמור על שרידים.
יש חפירות תת־ימיות שדורשות צלילה וידע ימי, וחפירות פרהיסטוריות שדורשות ידע בגאולוגיה ובסינון עדין של עפר. באתרים פרהיסטוריים משתמשים לעתים בריבועים קטנים ובכלים עדינים מאוד בגלל עדינות הממצאים.
חפירה ארכאולוגית היא חפירה באדמה כדי למצוא דברים ישנים. צוות של ארכאולוגים וחופרים עושה את העבודה.
מה שנחפר לא חוזר לאדמה. לכן כותבים ומציירים כל דבר שמוצאים. מצלמים ומודדים כל ממצא.
מחליטים מה רוצים לבדוק. זה נקרא "שאלת המחקר". עושים סקר לפני החפירה. בסקר מסתכלים על פני השטח ומוצאים חרסים וקירות.
מסמנים את השטח בריבועים. לכל ריבוע יש שם. מייצרים לוח מסודר של לוקוסים. "לוקוס" זה מקום מדויק בחפירה. את כל מה שמוציאים שמים בדלי שנקרא סל.
חופרים עם כלים גדולים וקטנים. משתמשים גם במברשות עדינות. טאטוא של השטח יכול לחשוף חפץ קטן. כששינוי בצבע האדמה מופיע, זה יכול להיות לוקוס חדש.
מכניסים חרסים למים כדי לנקות אותם. ממוינים את השברים לפי סוג. עצמות ושברי צור נשלחים למומחים.
יש חפירות במים שמחייבות צלילה. יש חפירות פרהיסטוריות שמצריכות עבודת סינון עדינה. חפירות כאלה משתמשות בכלים קטנים וריבועים קטנים.
תגובות גולשים