חרסינה היא חומר קרמי עשיר בקאוליניט (מינרל חרס לבן). צבעו הטבעי לבן, וניתן לקשטו בצבעים שונים. המילה "חרסינה" בעברית היא חיבור של חרס וסין, מכיוון שהומצאה בסין. באנגלית קוראים לה China, ובאירופה השתמשו במונח פורצלן (Porcellana), שמקורו באיטלקית ומקושר לצדף שקוף.
בניגוד לכלי חרס אחרים, חרסינה ניתנת לעיבוד לדקיקות כמעט שקופות. היא קלה יחסית, אטומה לנוזלים ועמידה לכימיקלים רבים.
הסינים פיתחו חרסינה כבר בתקופת שושלת טאנג במאה ה־7, כשהתנורים הגיעו לטמפרטורות גבוהות מאוד. הפיגמנט הכחול המוכר נוצר מתחת לזיגוג (שכבת זכוכית דקה על הכלי). בתקופת שושלת יואן במאה ה־13 נוצרו כלי חרסינה איכותיים במיוחד. באירופה היו להערכה רבה, והסגנונות הסיניים והשנקאי השפיעו על יצירה ברחבי העולם.
במאה ה־17 הפסקו היצואות מסין בגלל מלחמות, והסוחרים ההולנדים עודדו ייצור ביפן. הניסיונות לחקות את החרסינה הסינית הובילו להצלחה במייסן, בסקסוניה. ב־1708 הציע ויוהאן פרידריך בטגר לערבב קאולין (חומר חרס לבן) עם פצלת השדה (מינרל צורני). זה איפשר ייצור חרסינה אירופית במייסן, בחסות אוגוסט השני.
באנגליה, בתחילת המאה ה־19, הוסיפו אפר עצמות (אבקה מעצמות) לתערובת. זה נתן לחרסינה צבע לבן נקי וחוזק גבוה יותר. עיטור כלי החרסינה נעשה לעיתים מתחת לזיגוג, ולעיתים מעליו אחרי שרפה נוספת בטמפרטורה נמוכה.
ייצור מודרני: מערבבים קאוליניט ופצלת השדה מותכת, טוחנים לאבקה, מוסיפים מים ומעצבים את הצורה. שורפים בתנור בחום גבוה של כ־1,160 מעלות צלזיוס. לאחר השרפה מורחים זיגוג ואז שורפים שוב כדי להשיג ברק ולחות טובה.
הסוגים נבדלים ביחס בין המרכיבים ובטמפרטורת השרפה. טמפרטורה גבוהה יותר מקשה את החומר, הופכת אותו שקוף ועמיד יותר. הוספת מרכיבים כמו גיר, קוורץ או אפר עצמות משנה את השקיפות, הצבע והגמישות.
חרסינה שבירה אך אטומה לנוזלים. היא עמידה ברוב הכימיקלים. רוב סוגי החרסינה לא מעבירים גזים. לחרסינה יש יכולת בידוד חשמלי גבוהה ומוליכות חשמלית נמוכה.
חרסינה היא חומר קרמי. קרמי = עשוי מבוץ שייבשו ושרפו. צבעו בדרך כלל לבן.
חומר זה נולד בסין לפני הרבה שנים. את כלי החרסינה ציירו בכחול על רקע לבן. אחרי זה היפינו והאירופים גם אהבו את הכלים האלה.
במאה ה־1700 הצליחו לייצר חרסינה גם במייסן, גרמניה. שם ערבבו קאולין (חומר חרס לבן) ופצלת השדה (אבן שמסייעת לשריפה).
איך מכינים חרסינה? טוחנים אבקה של חומרים. מוסיפים מים ועושים צורה. שורפים אותה בחום מאוד גבוה. מורחים זיגוג (שכבה דמוית זכוכית) ושורפים שוב.
יש סוגים שונים של חרסינה. הוספת אפר עצמות (אבקה מעצמות) הופכת אותה לבהירה וחזקה יותר.
תכונות עיקריות: חרסינה יכולה להישבר. היא לא סופגת מים. היא מבריקה אחרי זיגוג.
כלי חרסינה שימשו אנשים עשירים. היום משתמשים בה גם לכלים יומיומיים וגם לפריטים יפים ונוי.
תגובות גולשים