חרסית היא מילה בגאולוגיה עם שתי משמעויות קשורות: קרקע חרסיתית וסלע חרסית. קרקע חרסיתית מורכבת מגרגרים זעירים מאוד (קטנים מ-0.004 מ״מ). במדידת גודל החלקיקים מחלקים אדמה לשלוש קבוצות: חול, טין (סילט) וחרסית. המינרלים העיקריים בקרקע כזו הם מינרלי חרסית, לצד קוורץ ולעתים חומרים אורגניים.
קרקע חרסיתית נבדלת מטין וצורה: גרגריה מישוריים יותר, סופחים מים היטב ויש להם גמישות גבוהה. כשהם רטובים הם עשויים להיות בוציים; כשהם מתייבשים הם מתכווצים ומתפוררים לגושים קטנים. זה מאפשר שורשים, מים ואוויר לחדור. בזכות נקבוביות, אוורור ויכולת ספיחה, קרקע חרסיתית טובה לגידול רוב הצמחים. היא משמשת גם מאגר למינרלים חשובים כמו תחמוצות אשלגן וסידן וחנקן.
סלע חרסית הוא סלע משקע קלאסטי (נוצר מבלייה) מסוג לוטיט, חלקיקיו קטנים מאוד. זהו אחד מסלעי המשקע הנפוצים ביותר; במדידות סטרטיגרפיות הוא מהווה כ-50% מסלעי המשקע, ואחריו אבן חול וגיר. בישראל קיימת הופעה של שכבות חרסיתיות עבות בעומק, למשל במישור החוף מתחת לשכבות חול.
ההרכב המינרלי עשיר: מלבד חרסית וקוורץ נמצאים גם פצלת שדה, קלציט ולימוניט. סלע החרסית גמיש והוא מתקמט ונמכה כשנלחץ בין שכבות קשות. דוגמה לכך בארץ נראית בנחלים כמו נחל רחם ונחל שני, שם נוצרו צורות שנקראו "יד השטן".
צבעי הסלע משתנים לפי המינרלים והחומרים האורגניים: לבן, שחור (חומרים אורגניים או תחמוצות מנגן), אדום (ברזל תלת־ערכי) וירוק (ברזל דו־ערכי). סלעי חרסית נקבוביים אך המים לא חודרים בקלות בגלל הנקבוביות הקטנה וכושר הספיחה. בשל כך על גביהם מצטברים מי תהום. מעיינות הרי יהודה יוצאים מעל שכבת "חוואר מוצא", שכבה מעורבת של חוואר (אבקת קירטון) וחרסית.
חרסית חשובה כאדמה פורייה.
אדמה חרסיתית משפיעה על טעמי היין. היא נותנת ליין תכונות 'מינרליות' ולעתים יותר חמיצות. בבורדו, במיוחד בגדה הימנית של הגירונד, יש אדמות חרסיתיות. בדרך כלל על אדמות כאלה עדיף לגדל מרלו על פני קברנה סוביניון.
חרסית היא מילה בגאולוגיה עם שני דברים: אדמה סופרדקה וסלע עשוי מאותה אדמה.
זאת אדמה עם חלקיקים מאוד מאוד קטנים. היא סופחת מים חזק. כשהיא רטובה היא בוצית. כשהיא מתייבשת היא מתפרקת לגושים קטנים. זה עוזר לשורשים ולמים לחדור. צמחים גדלים טוב עליה.
זוהי סלע שנוצר משכבות של חלקיקים קטנים שנדחסו. הוא נפוץ מאוד. בסלע יש גם קוורץ ומינרלים אחרים. הסלע גמיש, ולכן כשחוזרים אותו בין שכבות קשות הוא מתקמט ויוצר צורות מיוחדות. צבעיו שונים: לבן, שחור, אדום או ירוק.
חלק מהמעיינות יוצאים במקום שבו שכבת חרסית נפגשת עם שכבות אחרות. חוואר הוא סלע מעורב של אבקת קירטון (אבקה של סלעים) וחרסית.
כשהגפנים גדלות על אדמה חרסיתית, היין לעתים יהיה עם טעם מחמיצי ומעט "מינרלי". בבורדו יש כרמים על אדמות כאלה, ושם גדל לעתים מרלו.
תגובות גולשים