ט"ו באב (15 באב) הוא יום ביהדות של פיוס, אהבה ונחמה. הוא חלים מיד אחרי ימי בין המצרים, בתקופת "שבע דנחמתא", שבעה שבועות של נחמה אחרי ימי האבל.
המשנה מתארת את היום כיום שמחה כמקביל ביום הכיפורים. נהגו לבושי לבן שאולים, כדי לא לבייש מי שאין לו בגדים נאים, ובנות היו יוצאות לרקוד בכרמים (כרם = מטע של גפנים) כדי למצוא חתן.
בתלמוד מוסיפים פירוט על שאילת הבגדים ועל ריקודים למחולות. הרעיון מרכזי הוא שמירה על כבוד כל אדם וחיפוש שידוכים בקהילה.
חז"ל מוזכרים ששישה אירועים קשורים לט"ו באב. בין החשובים: תום עונש מדבר המרגלים, חידוש הדיבור הבוטח של ה' למשה והתחלת ההכנות לכניסה לארץ; ביטול ההגבלות שחילקו בין השבטים בנישואין; והותר לבני שבט בנימין להתחתן עם שאר העם אחרי הפרשה הקשה של פילגש בגבעה.
ביום הזה הפסיקו לקצוץ עצים למשכן ולמזבח. מבחינה מעשית זה קשור לעובדה שהלחות מתחילה לפגוע בעץ, ולכן הסירו חשש מבחינת הכשרות. היום סימל גם סיום עבודות חקלאיות והגברת לימוד תורה בלילות המתארכים.
לאחר מרד בר כוכבא הותר הובלת גופות הרוגי ביתר לקבורה רק בט"ו באב. חז"ל ראו בכך נס ונחמה, ולכן תיקנו את ברכת "הטוב והמטיב" על המפנה הטוב.
חוקרים ראו בט"ו באב חג חקלאי ו/או חג בציר. יש הקושרים אותו לבציר ולקשר בין כרמים, אהבה וזיווג. מבחינה הלכתית נהוג שלא לומר תחנון ביום זה, ומקובל להקדיש זמן לתפילות ולבקשות לשידוכים.
מפורשים ט"ו באב כיום תיקון לאחר שנאת חינם שתוארה בתשעה באב. הלילה של ט"ו באב הוא ירח מלא, והוא מסמל עלייה ושמחה אחרי ייסורים. בקבלה ורבים מן המנהגים רואים בו התחלה של תקופת חשבון נפש לקראת השנה.
הלכות ומנהגים: המנהג להימנע מתחנון, תפילות לשידוכים, וקיום אירועים של זוגיות ונישואין. במקור היה קישור למחולות בכרמים; במודרני יש ירידי שמחה, פסטיבלים ואירועי תרבות.
בתרבות הציונית והישראלית חודשה התשומת לב לחג. בחלק מהקהילות ט"ו באב נחוג כיום אהבה דומה ליום ולנטיין. מתקיימים פסטיבלים, הופעות ומפגשי שידוכים. בשילה מקיימים פסטיבל מחול הנצחה למסורת המחולות בכרמים.
ט"ו באב הוא יום שמחים ביהדות. הוא בא אחרי ימי אבל. לכן הוא יום נחמה ואהבה.
בימים קדמונים לבשו אנשים בגדים לבנים שאולים. כך לא היו מבזים את מי שאין לו בגדים טובים. הבנות יצאו לרקוד בכרמים. כרם הוא מטע של גפנים. הן חיפשו שם חתנים.
חז"ל אמרו כמה דברים טובים שקרו בט"ו באב. למשל, אחרי עונש במדבר חזר הרגע הטוב והעם יכל להתקדם אל הארץ. גם אפשר היה להתחתן עם שבטים שעד אז לא יכלו.
ביום הזה הפסיקו לחתוך עצים לעבודות המקדש. זה היה בגלל שהעצים מתחילים להירטב ולהתלקות פחות טוב.
אחרי קרב גדול קיבלו הוראה להביא לקבורה אנשים שמתו. זה נתפס כשמחה ונחמה.
עד היום אומרים שלא אומרים תחנון ביום הזה. יש תפילות ושידוכים. בחלק מהמקומות עושים ריקודים ופסטיבלים. בימינו יש גם אירועים של אהבה וחתונות.
בעיצוב החיים החדשים בארץ חידשו את החג. אנשים חוגגים ריקודים, שירים ואהבה. בשילה יש פסטיבל מחול לזכר המסורת.
תגובות גולשים