טבע והסכמה הם מונחים מרכזיים בפילוסופיה של הלשון. השאלה היא אם המילים מורות על מהות הדברים או שהן הסכמה אנושית. המונח "שרירותי" יוסבר בהמשך (שלא קשור לטבע, בחרו בו בני אדם).
אצל אפלטון, בדיאלוג קראטילוס, מתואר ויכוח בין קראטילוס להרמגונס, כשהשניים מביאים את טיעוניהם בפני סוקרטס. קראטילוס טען שמילים משקפות את טבעם האמיתי של הדברים. הרמגונס טען שהשמות הם הסכמה שרירותית שניתן לשנותה.
אריסטו נטה לראות את השמות כהסכמה. דעה זו השפיעה על פילוסופים ערביים ויהודיים בימי הביניים.
במסורת היהודית נמצאים פירושים שונים. מדרש על בראשית אומר שהשם של כל חיה מתאים לטבעה, ושאדם הראשון ידע לתת שמות שמשקפים זאת. הרבנים נחלקו:
- רציונליסטים טענו שהשפה התפתחה בהדרגה בידי בני אדם.
- מיסטיקנים וקבליים ראו בשפה אלוהית ואמיתית, וקישרו זאת לרעיון של "לשון הקודש".
הרמב"ם ציטט את המילים "ויקרא האדם" כדי לתמוך ברעיון שאדם נותן שמות, ולא שהשמות קיימים מעצמם. לעומתו, ריה"ל (בהכוזרי) קרא למילים שם מהותי, ודעה זו נפוצה בקרב המקובלים.
ניטשה העלה רעיונות שדומים לרעיונות מודרניים על סימנים. בשיטות המודרניות דה סוסיר קבע שהסימן הלשוני הוא שרירותי (כלומר אין קשר טבעי בין המילה למה שהיא מציינת). הוא הצביע על כך שאותו עצם נקרא בשפות שונות בשמות שונים.
חלק מהמלומדים הצביעו על טענות דומות כבר באבות כמו רבי סעדיה גאון. אחרים התקשו לקבל את הרעיון הגמור של שרירותיות והראו שלפעמים יש קשרים בין צליל או צורה לבין המשמעות.
בהשקפה שנמצאת אצל רבים בימינו, השפה אכן מבוססת על הסכמה, אבל יש לה גם נימוקים פנימיים. חלק מהבלשנים משערים שמילים ראשוניות נולדו מחיקוי קולות (אונומטופיות, מילים שמדמות רעש), וזה מעיד על קישור חלקי בין צליל ומשמעות.
יש שאלה ישנה על שמות המילים. האם שמות משקפים את טבע הדברים, או שהאנשים בחרו אותם? "הסכמה" פירושה החלטה של אנשים.
אפלטון מספר על ויכוח בקראטילוס. קראטילוס אמר: שמות מתאימים לטבע הדברים. הרמגונס אמר: שמות הם הסכמה, אפשר לשנותם.
במדרש כתוב שאדם הראשון ידע לקרוא לחיות בשם שמתאים להן. רבנים דיברו על כך כך:
- חלק חשבו שהשפה התפתחה בהדרגה על ידי אנשים.
- אחרים האמינו שיש לשפה קשר אלוהי. הם קראו לה "לשון הקודש".
הרמב"ם אמר שהאדם נותן את השמות. ריה"ל חשב שהשמות מגלים את מהות הדברים.
בלשנים כמו דה סוסיר אמרו שהמילה והדבר אין ביניהם קשר טבעי. זאת קרויה "שרירותי". המשמעות: השם נבחר על ידי אנשים.
חלק מהחוקרים ראו קשרים מסוימים בין צלילים למשמעות. יש גם רעיון שהמילים הראשונות חיקו רעשים. זאת נקרא "אונומטופיה", מילים שדומות לקול שהן מתארות.
תגובות גולשים