טורבינה

טורבינה (מילה לטינית turbo, משמעותה מערבולת) היא מנוע סיבובי הממיר זרימה של נוזל או גז לאנרגיה מכנית סיבובית.

הדחף שנוצר, למשל משריפת דלק נוזלי או גז עם אוויר דחוס, מניע את הטורבינה. האנרגיה הסיבובית שלה מנצלת להפעלת מתקנים, מכונות או גנרטורים להפקת חשמל.

יש טורבינות מים, טורבינות גז, טורבינות קיטור וטורבינות רוח. טורבינות מים הופיעו כבר בעת העתיקה והשכלול הרומי הוביל לפיתוחן. את הטורבינה המודרנית למים המציא פורנדון ב־1828. היום הטורבינה הנפוצה ביותר היא מנוע סילון, שהוא סוג של טורבינת גז.

ניתן לסווג טורבינות לפי כיוון הזרימה: טורבינות ציריות וטורבינות רדיאליות. הטורבינה בנויה משני חלקים עיקריים: בית הטורבינה (סטטור, החלק הקבוע) ומאיץ (רוטור, גל מסתובב).

בית הטורבינה הופך את האנרגיה הפוטנציאלית של הנוזל או הגז לאנרגיה קינטית, אנרגיית התנועה של הזרימה. גם הבית וגם המאיץ בנויים ממערכת כפות או כנפיים. הכפות מזרימות ומאיצות את הזרימה לעבר הלהבים במאיץ ומגבירות את האנרגיה כשהנוזל פוגע בהם. דוגמה פשוטה היא חוגת נייר שמסתובבת כשנושפים עליה.

טורבינות משמשות להנעת מכונות, מתקנים וגנרטורים שמייצרים חשמל.

טורבינה היא מכונה שממירה תנועה של מים או אוויר לתנועת סיבוב.

המילה turbo בלטינית פירושה מערבולת, תנועה סיבובית. לפעמים דלק בוער עם אוויר דחוס, וזה דוחף את הטורבינה.

יש טורבינות למים, לרוח, לקיטור ולגז. טורבינות מים היו כבר בזמן העתיק. הרומאים שיפרו אותן. ב־1828 פורנדון המציא טורבינת מים מודרנית. היום המנוע הסילון הוא טורבינת גז נפוצה.

לטורבינה יש שני חלקים חשובים: בית הטורבינה (סטטור, חלק שאינו זז) ומאיץ (רוטור, חלק שמסתובב).

בתוך הטורבינה יש כפות או כנפיים. הכפות מזזות ומאיצות את המים או האוויר. דוגמה פשוטה: חוגת נייר מסתובבת כשנושפים עליה.

טורבינות מפעילות מכונות ועוזרות להפיק חשמל.