טחנת רוח

טחנת רוח היא מנוע הרותם את אנרגיית הרוח כדי לטחון דגנים לקמח. למנועים שמונעים ברוח היו גם שימושים נוספים, כמו שאיבת מים ודישה (הפרדת גרעינים מהקש).

קיימו דגמים שונים של טחנות רוח. בארצות הברית נפוצה בעבר טורבינה עם הרבה להבים, סוג של טחנת רוח, ששימשה במיוחד לשאיבת מי תהום.

מקורות פרסיים מצביעים על שימוש בטחנות רוח כבר במאות ה‑1 וה‑2 לפני הספירה. באירופה השתמשו בטחנות רוח מאז ימי הביניים.

במדינות כמו הולנד וספרד נהגו טחנות רוח רבות. טחנות רוח בספרד מוזכרות גם בספרו של מיגל דה סרוונטס, דון קישוט. מסעי הצלב הביאו לאירופה טכנולוגיות מהרוח מהמזרח התיכון.

בארצות הברית השתמשו בטחנות רוח בעיקר לשאיבת מים בחוות ולמילוי מערכות רכבות בקיטור. שאיבת המים אפשרה חקלאות באזורים יבשים והאיץ את התפתחות הרכבות. גם היום משתמשים בטחנות רוח בשטחים שאין בהם חיבור חשמלי.

עיקרון ניצול הרוח לטחינה משמש כיום לייצור חשמל. טורבינת רוח (מכשיר שהופך רוח לחשמל) מוצבת על גבהים או בשטחים פתוחים. בישראל יש חוות טורבינות ברמת הגולן, ברמת סירין שבגליל התחתון ובגלבוע.

טחנת רוח היא מכונה שמנצלת את הרוח. היא יכולה לטחון דגנים לקמח.

היו סוגים שונים. בארצות הברית היו טורבינות עם הרבה להבים. הן שאבו מים מהאדמה.

כבר לפני מאות שנים השתמשו בטחנות רוח. יש מקורות פרסיים מהמאות ה‑1 וה‑2 לפני הספירה.

בימי הביניים היו טחנות רוח רבות בהולנד ובספרד. דון קישוט, ספר מפורסם, מזכיר טחנות רוח.

בחוות בארצות הברית השתמשו בטחנות רוח לשאוב מים. זה עזר לחקלאים לגדל יבולים באזורים יבשים.

טורבינת רוח היא מכשיר שהופך רוח לחשמל. בישראל יש חוות רוח ברמת הגולן, ברמת סירין ובגלבוע.