טיטוס ליוויוס (59 לפנה"ס, 17 לספירה) היה היסטוריון רומאי חשוב מתור הזהב של התרבות הרומית. נולד בפאטאוויום (כיום פדובה) שעל נהר הפו בצפון איטליה. לא ידוע מתי עבר לרומא, אך לאחר שהגיע העיר פתח קשרים עם הקיסר אוגוסטוס. הוא אף שימש כמחנכו של קלאודיוס, שהיה עתיד להיות קיסר.
קיימת כתובת מעיר הולדתו על אדם בשם טיטוס ליוויוס שהיה נשוי לקאסיה פרימה ואב לשני בנים. חוקרים הציעו שזה יכול להיות הוא. בתו נישאה לרטוריקן בשם לוקיוס מגיוס ובנו כתב חיבור על גאוגרפיה. ליוויוס עודד את בנו לחקות סגנונות רטוריים יווניים ידועים, כמו דמוסתנס וקיקרו.
יצירתו הגדולה היא "מאז ייסוד העיר" (Ab urbe condita, בתרגום: תולדות רומא). החיבור כלל במקור 142 ספרים על תולדות רומי מאז יסודה האגדי בידי רומולוס ורמוס ועד מותו של דרוסוס ב-9 לפנה"ס. שרדו במלואם 35 ספרים בלבד, שמסכמים חלקים מרכזיים של ההיסטוריה מרומא הקדומה עד 293 לפנה"ס, וכן מתקופות אחרות בין 219 לפנה"ס ל-167 לפנה"ס. משאר הספרים נותרו רק קטעים וראשי פרקים.
ליוויוס הושפע ממקורות רומיים ויווניים. הוא השתמש באנלים, רישומי אירועים שנתיים, וכדבריו אימץ מסורת היסטורית שהציבה את הסיפור כמכשיר חינוכי. כלומר, היסטוריה אצלו משמשת גם לרטוריקה (אמנות הדיבור לשכנע) ולמוסר השכל. זאת בניגוד לגישה של היסטוריונים כמו פוליביוס, ששמו דגש על חקירה שיטתית של העובדות. ליוויוס גם השכיל להכניס נאומים בדויים כדי להמחיש דמויות ומניעים.
נמצא אצל ליוויוס גם שגיאות חוזרות. הוא לפעמים לא הבין טוב תהליכים חברתיים או חוקתיים. לעיתים סילף עובדות מטעמים פטריוטיים או הציג תיאורים של קרבות ומושבים בסנאט בצורה חזרתית. יש טעויות גאוגרפיות והבנות שגויות של חלק ממקורותיו.
מטרתו בכתיבה הייתה להסביר איך רומי עלתה להיות אימפריה גדולה. הוא הביע נוסטלגיה לערכי הרפובליקה ולמנהגים המסורתיים, ולפעמים מתח ביקורת על מנהיגים כמו יוליוס קיסר. עם זאת, הביקורת שלו נחשבת יותר לנוסטלגיה מאשר לעמדת אופוזיציה לפוליטיקה של תקופתו.
עבודתו השפיעה מאוד בימי העת העתיקה. הוא היה מפורסם כבר בחייו. בתקופות מאוחרות יותר, ביניים והרנסאנס, חודשה ההערכה לכתיבה שלו, בעיקר כי הומניסטים אהבו את הערכים הרפובליקאיים שהוא מדגיש. בתקופה המודרנית חלה ירידה בפופולריותו מול היסטוריונים שנחשבו ליותר מדעיים.
ליוויוס כתב גם חיבור של דיאלוגים פילוסופיים בנוסף לחיבור ההיסטורי.
ליוויוס מזכיר את היהודים לפחות פעמיים בתולדות רומא, בשני ספרים שאבדו ונשארו מהם רק ראשי פרקים. בספר 102 הוא מדווח על כיבוש סוריה ויהודה בידי פומפיוס ב-63 לפנה"ס. ליוויוס מדגיש את כיבוש המקדש בירושלים (מקום הפולחן המרכזי) יותר מהעיר, כי המקדש התנגד לצבא הרומי גם כשהעיר נכנעה ללא קרב. הוא צוטט בטענה שהכיבוש כלל תפיסה של המקדש, וטען שזו הישג צבאי גדול לפומפיוס. הטענה הזו התבססה על מקורות שרצו להגדיל את הישגו.
יש אזכורים של יוסף בן מתתיהו ולוקאנוס שמזכירים את אותו תיאור אצל ליוויוס. במקורות נאמר שליוויוס ציין שהשם של האל במקום אינו ידוע או שאין לו שם מוכר לרומאים, כדרך לתאר את הדת היהודית שלא השתמשה בפסלים.
ליוויוס מזכיר גם בספר 128 את כיבוש היהודים בידי מפקדי אנטוניוס, כנראה בהתייחס לכיבוש ירושלים ב-37 לפנה"ס.
טיטוס ליוויוס חי לפני הרבה שנים (59 לפנה"ס, 17 לספירה). הוא היה היסטוריון רומאי. נולד בפדובה בצפון איטליה. כשהגיע לרומא היה מקורב לקיסר אוגוסטוס. הוא גם לימד את קלאודיוס, שיהיה קיסר בעתיד.
כתב ספר גדול בשם "מאז ייסוד העיר" על תולדות רומי. השם הלטיני הוא Ab urbe condita. הספרים היו רבים במקור, אך היום שרדו רק חלקים. הספרים מספרים על יסוד רומי האגדי על ידי רומולוס ועל אירועים חשובים בהיסטוריה של רומי.
ליוויוס אהב לספר סיפורים עם נאומים מדומים. נאום הוא דיבור של אדם שהסופר כותב כדי להראות מה חשב הגיבור. הוא רצה שגם הקוראים ילמדו מוסר וערכים. לפעמים הוא טעה בהבנת אירועים ובמקומות גאוגרפיים.
הוא זכיר את היהודים בשני מקומות שאבדו. בפעם הראשונה הוא מספר על כיבוש יהודה על ידי פומפיוס ב-63 לפנה"ס. ליוויוס מדגיש שהרומאים תפסו את המקדש בירושלים. "מקדש" זהו המקום שבו אנשים עשו טקסים דתיים.
בפעם השנייה הוא מזכיר את כיבוש יהודה על ידי מפקד של אנטוניוס ב-37 לפנה"ס.
תגובות גולשים