מעמד הפרשים

מעמד הפרשים (לטינית: Ordo equester) היה אחד משני המעמדות העליונים ברפובליקה הרומית ובתחילת האימפריה. שמו נבע מדרישה כספית פשוטה: יכולת לפרנס סוס. פרש הוא לוחם שרוכב על סוס.

לפי המסורת, מעמד זה הוסדר על-ידי המלך סרוויוס טוליוס במאה השישית לפנה"ס. בתחילה נרשמו 1,800 פרשים, סופקו להם סוסים וממנו מס מיוחד. הם חולקו ל-18 קנטוריות (Centuria). הפרש זוהה בבגדים מיוחדים ובקישוטי הסוס.

מאוחר יותר, מאז המאה ה־5 לפנה"ס, הוחל קריטריון רכוש לשירות כפרש. כלומר, אזרחים פשוטים יכלו לשרת כפרשים רק אם עמדו בסף רכוש שנקבע. פוליביוס מציין שבשנת 225 לפנה"ס היו כשירים לשרת כפרשים כ־23,000 מתוך כ־273,000 אזרחים.

מעמד הפרשים היה הטרוגני: סוחרים, בנקאים וקבלני ציבור. הם לא תמיד היו מאוגדים פוליטית, אך רבים מהם נכנסו לסנאט. קשרים חברתיים וכלכליים חיברו את הפרשים אל האצולה הפטריקית, וזה עזר ליציבות החברה הרומית.

ברפורמות של גאיוס גרקכוס בתחילת המאה השנייה לפנה"ס הופרדו הסנאטורים ממעמד הפרשים. הסנאט קיבל מעמד גבוה יותר, והפרשים קיבלו חלק מסמכויות השיפוט. שינוי זה הגביר מחלוקות בין שתי הקבוצות.

במהלך המאה הראשונה לפנה"ס נרשמו תהפוכות: מריוס וסולה ערכו רפורמות שונות; סולה הוסיף פרשים לסנאט אבל החזיר סמכויות שיפוט לסנאטורים. לאחר מלחמות אזרחים ניסו מנהיגים כמו קיקרו לאחד בין הקבוצות. יוליוס קיסר אף הגדיל את נוכחות הפרשים בסנאט, אך לא כל הפרשים תמכו בו.

בתקופת אוגוסטוס התחזקו הפרשים במנהל הקיסרי. רבים ממשרות הממשל והניהול בעיר ובפרובינקיות הושמו בידיהם. אוגוסטוס נתן להם תפקידים כמו praefectus vigilum (מפקד שמירת הלילות) ו־praefectus annonae (מפקח על האספקה). חלקם אף פיקדו על לגיונות בפרובינקיות, וקיבלו טבעת זהב כסמל מעמד.

קלאודיוס הרחיב עוד יותר את תפקידי הפרשים. הוא מינה פרייפקטים (מפקדים ממעמד הפרשים) לתפקידים ימיים ולמשרות מנהליות. עם זאת, מינוי עבדים משוחררים למשרות מסוימות יצר חיכוכים עם הסנאט והפרשים. בתקופת אדריאנוס נכללו תפקידי המזכירויות הממשלתיות במערכת הפרשים.

במאה השנייה והלאה גדלה השפעת המעמד. כמה קיסרים במאה ה־2 וה־3, כולל אווידיוס קסיוס וספטימיוס סוורוס, היו ממקור פרשי. מקרינוס היה דוגמה בולטת: קיסר שבא מהמעמד הפרשי מבלי להיבחר קודם לסנאט.

מעמד הפרשים (בלטינית: Ordo equester). פרש = אדם שרוכב על סוס.

המעמד הוקם לפי המסורת על-ידי המלך סרוויוס טוליוס במאה השישית לפני הספירה. בתחילה היו כ-1,800 פרשים. היה צריך כסף לקנות ולתחזק סוס.

פרשים לבשו בגדים מיוחדים. הם שירתו בצבא והיו בעלי עסקים. מאוחר יותר קבעו שחייבים להיות עשירים כדי להיות פרש. לפי נתון אחד, ב-225 לפני הספירה היו כ־23,000 אזרחים עשירים מספיקים.

מאוחר יותר הפרשים נפרדו מהסנאט. זה גרם למתיחות בין הקבוצות. מנהיגים שונים ניסו לשנות את המצב.

בימי הקיסרים אוגוסטוס וקלאודיוס הפרשים קיבלו תפקידים חשובים בממשלה. הם היו מפקדים, אספתו אספקה וניהלו פרובינקיות. במאות הבאות רבים מקיסרי רומא באו ממשפחות פרשים, כמו ספטימיוס סוורוס ומקרינוס.