טלגרף

טלגרף (מיוונית: טלה, מרחוק, גראפין, לכתוב) הוא מכשיר להעברת מסרים מילוליים למרחקים. בתחילת דרכו נעשה שימוש באמצעים חזותיים, אך במאה ה‑19 עברו לשידור באותות אלקטרומגנטיים.

בשנים הראשונות של המאה ה‑19 נעשו ניסיונות לייצר טלגרף חשמלי. ב־1833 תיכננו קרל גאוס ווילהלם ובר מערכת טלגרף אלקטרומגנטית ראשונית. ב־1844 בנה סמואל מורס את הטלגרף היישומי הראשון. מורס גם פיתח את קוד מורס, צופן שבו אותיות מיוצגות ברצפי נקודות וקווים, כדי לשדר אותן בטלגרף.

מורס הפעיל את מכשיריו לראשונה ב־1838 והציג אותם בפומבי בפילדלפיה. המברק הטלגרפי הראשון שנשלח ב־1844 בין וושינגטון ובולטימור נשא את המשפט האנגלי המפורסם "What hath God wrought!" ("מה פעל אל").

לפני הטלגרף נהגו להעביר מידע בעזרת תופים, עשן, דגלים וקולות. שיטות אלה התבססו על שדה הראייה והשמיעה, והטווח שלהן היה מוגבל. הטלגרף שינה זאת, כי הוא אפשר שידור מסרים למרחקים ארוכים בלי תלות בראות או שמיעה.

בתוך כמה עשורים נבנתה רשת טלגרף עולמית. כיום הרעיון של תקשורת מיידית בין מקומות מרוחקים מיוחס לשינוי הגדול שהטיל הטלגרף. הוא אפשר לעיתונות לדווח מהר על אירועים, שינה את העולם העסקי והפיננסי, והיה מקור השראה להמצאות כמו הטלפון, הרדיו והטלוויזיה.

במהלך השנים שופרו שיטות השידור. הוספת תחנות ממסר (תחנות שמגבירות ומעבירות את האות) הגדילה את טווח השידור. טכניקות להעברת יותר מידע על אותו כבל צמצמו את הצורך בכבלים רבים. אחד השכלולים היה הטלפרינטר, מכשיר שמדפיס את ההודעה בצד המקבל.

מערכות טלגרף פעלו בתפוצה רחבה גם במאה ה‑20. לדוגמה, מערכת הטלגרף בהודו עבדה כ־163 שנים והועסקו בה עשרות אלפי עובדים; היא נסגרה ב־2013.

בשנות ה־1860 הונחו קווי טלגרף בין ערי החוף לבין ירושלים, וקשרו את ארץ‑ישראל לרשת התקשורת של האימפריה העות'מאנית. המשרדים הגדולים קיבלו ושלחו מברקים בשפות אירופיות, טורקית וערבית.

לאחר מלחמת העולם הראשונה שיקמו הבריטים את התשתית והניחו קווים חדשים. בשנות ה־20 נכנס לשימוש הטלגרף האלחוטי, כלומר שידור ללא כבל, וחוקקו הוראות רישוי ב־1924.

בישראל הוקמה מרכזת הטלקס הראשונה ב־1954. עד שנות ה־80 השתמשו בטלגרף ובטלפרינטר להעברת נתונים וכתובות רשמיות. בשנות ה־80 הופיעו מכשירי הפקס, ומספר מכשירי הטלפרינטר ירד משמעותית. כיום נותרו מעטים בלבד בשימוש.

טלגרף הוא מכשיר ששולח מסרים למקומות רחוקים. השם מגיע מיוונית. בתחילה היו טלגרפים שראו אותות. מאוחר יותר השתמשו בחשמל.

במאה ה‑19 המציאו טלגרף חשמלי שימושי. סמואל מורס בנה מכשיר כזה. הוא גם יצר את קוד מורס. קוד מורס (צופן) מחליף אותיות בנקודות וקווים.

המכשיר עבד ללא קשר לראות או לשמיעה. כך אפשר היה לשלוח הודעות למרחקים גדולים, אפילו בין יבשות. המברק הראשון של מורס ב־1844 הכיל את המילים "What hath God wrought!" ("מה פעל אל").

טלגרף שינה את הדרך שבה מדברים מרחוק. עיתונים יכלו לדווח מהר. עסקים יכלו להעביר מידע חשוב במהירות.

עם השנים המציאו מכשירים משופרים. הטלפרינטר הוא מכשיר שמדפיס את ההודעה בצד השני. טלגרף אלחוטי שולח הודעות בלי כבלים.

בשנים 1864, 1865 הונחו קווי טלגרף בין חיפה לירושלים ובין יפו לירושלים. כך ארץ‑ישראל התחברה לרשת התקשורת של אותה תקופה.

הבריטים שיפצו את הקווים אחרי מלחמת העולם הראשונה. ב־1924 קבעו חוק לרישיון לטלגרף האלחוטי. מרכזת טלקס ראשונה נפתחה ב־1954. עד שנות ה‑80 השתמשו בטלקס הרבה. אחרי הופעת הפקס בסוף שנות ה‑80, מספר מכשירי הטלפרינטר קטן.