טלית היא בגד מלבני שדנים לובשים בדרך כלל בזמן תפילה. הבגד מחויב בציצית, חוטים שנקשרים בפינות הבגד לפי המצווה, ולכן הטלית משמשת גם לקיום מצווה זו. נהוג להבחין בין טלית גדול, שהוא הבגד החיצוני שמעטפת את המתפלל, לטלית קטן, שהוא בגד פנימי שנלבש מתחת או מעל הבגדים כדי לקיים את הציצית בכל היום.
אחריות החומר: בקרב אחוז גדול מהאורתודוקסים הטלית עשויה מצמר, מפני שהשולחן ערוך פוסק שרק בגד מצמר או פשתן חייב בציצית מן התורה. הרמ"א חולק ומכנה דעה רחבה יותר. יש גם טליתות ממשי וחומרים אחרים. נהוג לעטר את הטלית בפסים, לרוב שחורים, ומקובל שהמנהג החל כסימן אבל על חורבן בית המקדש.
המלה מופיעה בתלמוד ואולי מגיעה מיוונית עתיקה (אִצְטְלָה), שפירושה גלימה או מעיל. בעבר רבים קראו לה טליות; היום ההטיה המקובלת היא טליתות.
בתקופת המשנה והתלמוד הטלית היה בגד עליון מקובל. חכמים התעטפו בטלית מתוך כבוד התפילה, לפי רעיון העמידה בפני מלך. הרמב"ם כתב שראוי לכסות את הגוף עד כפות הידיים בזמן תפילה. עם הזמן השתנה סוג הלבוש, והטלית הפכה פחות לבגד יומיומי ויותר לפריט דתי. בקבלה (כמו אצל האר"י) נבדלה הטלית גדול מהטלית קטן מבחינה רוחנית.
יש קהילות רבות שבהן נוהגים להתעטף גם בתפילת ערבית או בקבלת השבת. בקרב יהודי תימן הטלית היתה חלק מהלבוש היומי בנקודות מסוימות, ואצל חלק מהעדות נהגו שהחזן יתעטף תמיד.
כאשר הטלית הפכה לפריט מיוחד לתפילה, הלכו והחמירו כלפי יחס של ביזיון כלפי הבגד. פוסקים המליצו שלא להשתמש בו למעשים שפוגמים בקדושתו.
הדו"ח ההלכתי של השולחן ערוך מדבר על לבישת הטלית בבית הכנסת. במשך הדורות התקבע במקומות רבים מנהג לצאת לבית הכנסת מעוטפים בטלית. יש שיטות ודעות שונות אצל רבנים מודרניים בנוגע ללבוש טלית ברחוב.
על פי התלמוד, ילד שיודע להתעטף בבגד המחייב בציצית צריך לשים ציצית. בקהילות המזרח נהוג להתעטף מגיל בר־מצווה ואף לפעמים קודם. באשכנז היו מנהגים שונים: חלק התעטפו רק אחרי הנישואים. לפי ההלכה נשים פטורות מציצית, אך ביהדות הקונסרבטיבית והרפורמית נשים גם נוהגות להתעטף.
ברייתא במסכת מנחות קובעת שטלית שמכסה את הראש ורוב הגוף חייבת בציצית. יש ויכוחים בפוסקים על הגדלים המדויקים ועל האם טלית קטן צריכה לעמוד במדד זה.
אין צבע מחייב בהלכה, אך בדרך כלל הטלית לבנה. מקור הפסים שעל השפה הוא מעיטור רומי-יווני שנקרא Latus clavus. לאורך הדורות היו פסים כחולים, שחורים ולבנים. עיצוב דגל ישראל הושפע ממוטיב הפסים של הטלית.
המושג "טלית שכולה תכלת" מוכר כביטוי אירוני של טוהר מוחלט. לפי מדרש על מתמודד קורח, נאמרה השאלה האם טלית כזו זקוקה לציצית. משמעותו המקורית של הסיפור שונה מהשימוש השגור בשפה היום.
טלית היא בגד מלבני שמלבשים בזמן תפילה. בצדדי הטלית קושרים ציציות. ציציות הם חוטים בפינות הבגד.
המילה טלית מופיעה בתלמוד. ייתכן שהיא מרעיון יווני לפעמים גלימה.
בעבר הטלית היתה בגד חיצוני שאנשים עטו עליו. היום לובשים אותה בעיקר בתפילה. חכמים כתבו שכשמתפללים ראוי לכסות את הגוף.
כשהטלית הפכה לפריט תפילה, היו אוסרים להתייחס אליה בכבוד מועט.
בקהילות רבות הולכים לבית הכנסת עטופים בטלית.
טַעַם: ילדים קטנים ללמוד להתעטף בטלית. בקהילות שונות לומדים להתחיל בגילים שונים. נשים בדרך כלל פטורות מהמצווה.
יש חוק שתליון גדול חייב בציצית אם הוא מכסה את הראש ורוב הגוף.
הטלית בדרך כלל לבנה. הפסים שהולכים על הטלית הגיעו מעיטורים עתיקים. עיצוב דגל ישראל הושפע מהמראה הזה.
יש סיפור מידיים על טלית תכלת כולה ושאלה אם היא צריכה ציציות. היום אומרים את הביטוי הזה גם בצחוק.
תגובות גולשים