טמירות אשכים

טמירות אשכים או אשך טמיר (Cryptorchidism) היא היעדרות אשך אחד או שניים משק האשכים.

כ-3, 4% מהילודים שנולדו במועד ו‑כ-30% מהיילודים לפני המועד נולדים עם אשך טמיר לפחות. אצל כ‑30% ממי שסובל מהבעיה היא דו‑צדדית. עם זאת, ברוב המקרים האשכים יורדים לבד במהלך השנה הראשונה, ולכן בגיל שנה שיעורם אצל נולדים במועד יורד לכ‑0.7%. אשכים שנשארים טמירים אחרי השנה נדרשים לטיפול רפואי, לעתים ניתוחי.

האשכים נוצרים בחלל הבטן ועולים לשק האשכים בזמן ההריון. התהליך מתחיל סביב השבוע ה‑36 ומובל על ידי מיתר שרירי שמושך את האשך למטה. טמירות מתרחשת כשמהלך זה נכשל: האשך נעצר בדרך, בדרך כלל באזור המפשעה, ולעיתים נדירות נשאר בתוך הבטן. אשכים טמירים נוטים להיות מוקטנים. מאחר שהאשך צריך טמפרטורה נמוכה יחסית כדי לייצר תאי זרע, הימצאותו בתוך הגוף פוגעת ביצירת הזרע.

טמירות מהווה סיכון לאי‑פוריות, במיוחד אם שתי האשכים היו טמירים או אם התיקון נדחה. יש גם סיכון מוגבר לסרטן האשך, בעיקר לגידולים מסוג סמינומה ותאי סרטולי. מצבים נלווים עשויים לכלול בקע מפשעתי ותסביב אשך (השתלשלות שבה האשך מסתובב ופגיעה באספקת הדם שלו).

יש להבדיל בין אשך טמיר לבין אשך נייד (retractile testis). אשך נייד ניתן להוריד לשק אך הוא יכול לעלות בחזרה בגלל רפלקס. אשכים ניידים בדרך כלל אינם דורשים ניתוח וקובעים מעצמם. אם שניהם לא מורגשים, בוחנים גם אפשרות של חוסר היווצרות אשך, ומבצעים בדיקות הורמונליות כמו מדידת גונדוטרופינים ותגובה לטסטוסטרון לאחר נתינת hCG.

הטיפול יכול להיות תרופתי, ניתוחי או שניהם. טיפול הורמונלי (כמו הזרקת hCG) עשוי לסייע כאשר האשך קרוב לשק האשכים. אם אין תגובה, או אם לא ניתן למצוא את האשך במישוש, מבוצעת אורכידופקסיה (ניתוח להורדה ולקיבוע האשך). במקרים של אשך גבוה מאוד התיקון עשוי להתבצע בשני שלבים. רצועות רקמה שנראות בניתוח מוסרות כדי להפחית סיכון סרטני עתידי.

הניתוח נעשה בדרך כלל בין גיל שנה לשנתיים כדי למקסם את הסיכוי לשמירה על פוריות. סיבוכים אפשריים כוללים אטרופיה (הפחתת גודל ותפקוד האשך) בשיעור של כ‑5%, זיהום של מקום הניתוח וסיכון לפגיעה בצינור הזרע (ווסקולדה), שעלול לגרום לבעיה פוריות בכ‑1% מהמקרים. במצבים של אטרופיה ניתן להחדיר אשך מלאכותי לשק האשכים מטעמי קוסמטיקה והרגשה עצמית.

טמירות אשכים פירושה שאחד או שני אשכים לא נמצאים במקום שהם אמורים להיות. אשך (החלק שייצר זרע והורמונים) צריך להיות בתוך שק האשכים, שהוא העור שמכסה אותו.

הבעיה נפוצה יחסית. כ‑3, 4% מהתינוקות שנולדים בזמן וכ‑30% מי שנולדים מוקדם נולדים עם אשך טמיר. אצל רוב התינוקות האשכים יורדים לבד בשנה הראשונה. אם לא יורדים, צריך לטפל.

האשכים נוצרים בבטן של העובר ויורדים לשק האשכים לפני הלידה. אם הם לא יורדים, הם נשארים בדרך במפשעה או בבטן. אשך שנשאר בפנים עלול לעבוד פחות טוב לייצור זרע.

הרופא יבדוק אם אפשר להוריד את האשך ולחוש בו. יש סוג שנקרא אשך נייד, שניתן להזיזו אבל הוא חוזר למעלה. במקרים שאינו מורגש עושים בדיקות דם מיוחדות.

אפשר לנסות טיפולים הורמונליים כמו זריקות hCG כשהאשך קרוב לשק. אם זה לא עוזר, עושים ניתוח להוריד ולקבע את האשך בשק. הניתוח נעשה בדרך כלל בין גיל שנה לשנתיים. סיבוכים נדירים כוללים הקטנה של האשך, זיהום או בעיה בצינור שמוביל את הזרע. אם האשך קטן מאד או לא עובד, אפשר לשים במקום אשך מלאכותי למראה תקין.