טניה מרים ריינהרט (23.7.1943, 17.3.2007) הייתה בלשנית, חוקרת ספרות, פרופסור ופובליציסטית ישראלית. היא לימדה באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת אוטרכט ובהמשך כפרופסור אורחת בניו יורק. ריינהרט עסקה גם בפוליטיקה והייתה פעילה בשמאל הרדיקלי ובמבקרים של מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים.
נולדה בחיפה להורים מהעלייה ההונגרית. התייתמה מאביה בילדותה. כנערה הייתה חברה בבנק"י (התנועה הקומוניסטית של הנוער).
בשנות ה-60 למדה באוניברסיטה העברית פילוסופיה וספרות. עשתה דוקטורט ב-MIT במחלקה לספרות ובלשנות תחת הנחיית נועם חומסקי. ב-1976 שבה לישראל והצטרפה לסגל אוניברסיטת תל אביב. חלק מזמנה הלימודי הוקדש גם לאוניברסיטת אוטרכט.
ריינהרט הייתה ממייסדי "פורום" בתחילת שנות ה-80, איגוד מרצים שעסק בזכויות אדם ובדיון פוליטי בקמפוס, וארגן אסיפות והפגנות. בנוסף לכתיבה האקדמית כתבה מאמרים וספרים על תהליך השלום.
ב-1993 החלה ללמד קורס בשם "כתוב בעיתון" שבחן את סיקור התקשורת הישראלית ואת יחסה לחופש אקדמי. הקורס שילב קריאת עיתונים עם עקרונות של ביקורת תקשורת והיא העבירה אותו במשך כעשור וחצי.
בשנות ה-2000 חתמה על עצומות שנוידו במחלוקת. ב-2006 עזבה את ישראל עם בעלה, המשורר אהרן שבתאי, וטענה שנחבלה בקריירה שלה לאחר חתימתה על עצומות שקראו לחרם אקדמי. נפטרה בשנתה ב-17.3.2007 בניו יורק, בזמן ששימשה מרצה באוניברסיטת ניו יורק. היא נטמנה בבית העלמין האזרחי בקיבוץ עינת.
לאחר מותה יצא לאור ספר בשם "כתוב בעיתון". הספר מרכז את הרצאותיה על ריכוזיות הבעלות בתקשורת, השפעתה על דעת הקהל ושיתוף פעולה בין כלי התקשורת לשלטון. היא מציגה דוגמאות לסיקור מוטה של אירועים פוליטיים וחברתיים.
הקורס ניתח מדי שבוע עיתונים שיצאו לאור. הוא שילב רקע תאורטי על ביקורת התקשורת ותפקידה בדמוקרטיה.
ריינהרט נעזרת בתאוריית האידאולוגיה של לואי אלתוסר. אידאולוגיה היא מערכת רעיונות שמשרתת את השלטון. לפי ריינהרט, מוסדות חברתיים שומרים על עצמם וכך גם על האידאולוגיה הדומיננטית. האליטה, מקבלי ההחלטות ובעלי ההשפעה, נהנית מהשימור הזה.
היא קשרה רעיונות אלו לניתוחיו של חומסקי: האקדמיה והתקשורת נוטות לשרת את האינטרסים של האליטה. יש מאבק תמידי בין כוחות השימור לכוחות השינוי. שינויים משמעותיים מתרחשים כשהשימור הופך למסוכן יותר עבור האליטה מאשר השינוי.
באוניברסיטאות מיוצרים מומחים שמעניקים פרשנות נתפסת כאובייקטיבית. אך ריינהרט טוענת שבפועל הפרשנות תואמת לעיתים לאינטרסים של השליטים. מי שמסכים לקונצנזוס זוכה ליוקרה ולתמיכה; מי שסוטה עלול להיות מודר.
היא מציינת גם שהמבנה האקדמי תומך בקיבוע תאוריות, מה שמסכל אלטרנטיבות רדיקליות. איגרוף רעיון "א־פוליטיזציה" (הרעיון שלא לערב פוליטיקה באקדמיה) פועל כגורם שימור, כי הוא מגביל ביקורת על הסדר החברתי.
ריינהרט טוענת שהאידאולוגיה הדומיננטית יוצרת קונצנזוס דרך מניפולציות נסתרות. בדמוקרטיה זה נעשה באמצעים מתוחכמים, למשל באמצעות החינוך וההשכלה.
היא מביאה את המושגים ה"עמומים" כגון "קיצוניות" או "פגיעה ברגשות" (מושגים שמשתנים לפי הקונטקסט) כדוגמאות לכלים שמגבילים את הדיון הציבורי. תיוג עמדות כמסוכנות או פוגעות מונע שיח על אופציות אחרות.
ריינהרט מתארת איך אידאולוגיה יכולה "לבלוע" מחאות: דוגמה היא פמיניזם שהוביל לשינויים לשוניים והצגה שונה של נשים בתקשורת. אבל לפי ריינהרט, לעיתים הושגו רק שינויים סמנטיים, בעוד שמבניות כוח כמו פערי שכר נשארו.
גם הפוסטמודרניזם, שלפי ריינהרט ויתר על מושגי אמת ורציונליות, הובל לכישלון ביקורתי: במקום לאתגר את יחסי הכוח הוא השאיר את האידאולוגיה הדומיננטית כמעט ללא מענה.
ריינהרט שאבה השראה מהניתוח של נועם חומסקי על התקשורת והאקדמיה, ושילבה אותו בעבודתה.
היא ביקרה שימוש בערך "מורכבות" כדי להימנע מקביעת דעה ברורה. דוגמה אצל ריינהרט היא ראיון עם האינטלקטואל ברנאר-אנרי לוי ב-28.6.1991. לטענתה, ערך המורכבות שימש כדי להסתיר הימנעות מעמדות שנוגדות את הקונצנזוס.
בשנת 2008 הוקדש קובץ מאמרים בבלשנות לזכר ריינהרט. באוגוסט 2009 פורסם קובץ בעריכה שהנציח את פועלה.
טניה ריינהרט (1943, 2007) הייתה חוקרת לשפה (בלשנית) ומורה באוניברסיטה (מקום ללימוד ומחקר).
נולדה בחיפה. אביה נפטר כשהייתה ילדה. אימה דאגה לה ולמשפחה. כשהייתה נערה הייתה חברת תנועה פוליטית של הנוער.
למדה פילוסופיה וספרות. עשתה דוקטורט בארצות הברית אצל פרופסור מפורסם, נועם חומסקי (חוקר ומרצה). אחרי זה חזרה לישראל ולימדה שנים רבות.
הייתה פעילה פוליטית. ארגנה מפגשים ואירועים על זכויות אדם.
היא העבירה קורס שבדק איך העיתונים מסקרים חדשות. הקורס לימד איך לזהות סיקור שאינו הוגן.
ריינהרט דיברה על "אידאולוגיה" (רעיונות שמנחים קבוצה). היא אמרה שמוסדות כמו אקדמיה ותקשורת שומרים על הכוח של אלו שיש להם הרבה השפעה.
היא הסבירה שהשלטון יכול להסתיר דעות אחרות. לעתים המילה "קיצוניות" (דעה נפרדת) משמשת כדי לא לאפשר לדעות אחרות להישמע.
לדעתה, מחאות נגד אי-צדק לעתים "נבלעות", כלומר מקבלות צורה חדשה אבל לא מחליפות את המבנה הישן. כך מפגינים על שינויים, אך המצב הבסיסי נשאר לפעמים.
אחרי מותה יצא ספר בשם "כתוב בעיתון". כמו כן הוקדש לה קובץ מאמרים בבלשנות.
נפטרה בשנתה בזמן שהייתה בניו יורק והלכה לעולמה בשקט. היא נטמנה בקיבוץ עינת.
