טנסי ויליאמס

תומאס לנייר ויליאמס (26.3.1911, 25.2.1983), המוכר כשמו הספרותי טנסי ויליאמס, היה מחזאי אמריקאי בולט. כתב גם סיפורת ושירה, אך פרץ לתודעה בעיקר בזכות מחזותיו משנות ה־40 וה־50, שאותם תרגמו והציגו ברחבי העולם.

ויליאמס נולד במיסיסיפי. אמו, אדווינה, גדלה ברקע פוריטני ובמעמד דרומי גבוה. אביו היה אדם קשה ומכונס בכעסים, ובבית שורר מתח מתמיד. אחותו רוז הייתה רכה ויסודית מבחינה רגשית, ואושפזה רוב חייה במוסד לחולי נפש. חוויות אלו חוזרות רבות במחזותיו.
סיפורו הראשון פורסם כשהיה בן 17. המחזה הראשון שלו עלה לבמה בגיל 28. ב־1938 סיים את לימודיו באוניברסיטת איווה וזכה בפרס על המחזה "אמריקן בלוז".
לאחר מערכות יחסים הטרוסקסואליות, הבין וקיבל את היותו הומוסקסואל (אוהב גברים). היה מעורב ברומנים עם כמה גברים בתחום האמנות. מערכת ארוכת שנים עם השחקן פרנק מרלו נמשכה 14 שנים; מותו של מרלו השפיע על מצבו הבריאותי והיצירתי של ויליאמס.
בשנותיו האחרונות מת בניו יורק בגיל 72. הגרסה הרשמית היא שנחנק לאחר שאגיל פקק של תרסיס לאף נכנס לו לדרכי הנשימה. חקירות נוספות מצביעות על תרומת אלכוהול וסמים לדיכוי רפלקס ההקאה, ויש מומחים שסברו שמדובר במנת יתר.

וידאו: יצירתו מאופיינת באוטוביוגרפיה למחצה. בדמויות חוזרים ארכיטיפים ברורים: אם שולטת, אחות חלשה ובן אמנותי ובודד שמדמה את המחבר עצמו. במחזות ניכרת מיניות נסתרת, אלמנטים אלימים ולעתים דמויות הסובלות מבודדות וחרדה.
בעבודות המוקדמות שילב מוטיבים מטפוריים (כמו ביבר זכוכית ובאר מים) עם ריאליזם שמייצג את החיים בשנות ה־50. שני מחזותיו זיכו אותו בפרס פוליצר: "חשמלית ושמה תשוקה" ו"חתולה על גג פח לוהט". רבות מיצירותיו עובדו לסרטים מוצלחים, ביניהם עיבודים ל"ביבר הזכוכית", "חשמלית ושמה תשוקה" ו"חתולה על גג פח לוהט".
מאוחר יותר, החל משנות ה־60, כתב מחזות בסגנון האבסורד שלא זכו להצלחה כמו קודמותיו. זמן קצר לפני מותו פרסם אוטוביוגרפיה שכללה גילויים אישיים וגם תלונות על היחס לתיאטרון לעשייתו.

תומאס לנייר ויליאמס נולד ב־1911. הוא ידוע בשם טנסי ויליאמס. הוא היה מחזאי. מחזאי זה אומר אדם שכותב מחזות ל teatro.

הוא גדל בדרום ארצות הברית. אמו אדווינה הייתה אישה חזקה. אביו היה קשה ולפעמים כעס. אחותו רוז חולה ובזמן רב חיה בבית חולים. חוויות המשפחה השפיעו על הסיפורים שכתב.
ויליאמס התחיל לפרסם בגיל צעיר. כשהיה צעיר כתב מחזות והמשיך ללמוד עד שהשלים תואר ב־1938. אחר כך כתב הרבה מחזות מוצלחים.
אחרי כמה מערכות יחסים עם נשים, הבין שהוא אוהב גברים. היתה לו מערכת ארוכה עם שחקן בשם פרנק מרלו.
בשנת 1983 מת בבניין מלון בניו יורק. נמצאו תרופות ואלכוהול בחדר, ואנשים הסכימו שזה השפיע על מותו.

הוא כתב מחזות, סיפורים ושירים. הרעיונות בחלק מעבודותיו מקורם בחייו האישיים. דמויות חוזרות הן אם שולטת, אחות חלשה ובן בודד ואמנותי. כמה מהמחזות הפכו גם לסרטים מפורסמים.
הוא זכה בפרס חשוב, פרס פוליצר, על שני מחזות בולטים. עבודותיו המוקדמות היו פואטיות וסימבוליות. מאוחר יותר כתב במחזות שקיבלו פחות אהדה. לפני מותו כתב ספר זכרונות שבו סיפר גם על חייו האישיים.