טפטפת היא אביזר השקיה שמתחבר למים ומשחרר אותם בטפטוף איטי. היא הבסיס לשיטת ההשקיה בטפטוף, שבה מים זורמים בצינורות פלסטיים ומשתחררים בטפטוף קרוב לשורשי הצמח.
הטפטפת מאטה את זרימת המים על ידי העברתם במסלול פנימי ארוך. האיטיות נובעת מהחיכוך בתוך המסלול, ולכן אין צורך בפתחי-נימתיים זעירים שנוטים להסתם. זה מקטין את הסתימות ומאפשר חלוקה אחידה יותר של מים לאורך הצינור.
בתחילה השתמשו בצינוריות מחומר פלסטי שכרוכו סביב צינור ראשי. אחר כך פותחו טפטפות פלסטיות יצוקות שהותקנו לצד הצינור ("טפטפות צד"). בשנות ה-60 הופיעו טפטפות שמשולבות בתוך הצינור עצמו ("טפטפות קו"). טפטפות הקו הראשונות הוכנסו לשימוש ב-1965, ובהמשך שולבו בטכנולוגיית ייצור אחת עם הצינור.
היתרונות הבולטים הם ירידה במספר הסתימות וחלוקת מים אחידה לאורך השלוחה (הצינור שמוביל את המים).
רעיון מוקדם שהוזכר ביומן משק עין-חרוד ב-1933 מיוחס לאליעזר סלוצקין: שימוש בצינור עם חורים להשקיית תעלות רבות בבת-אחת, כדי לחסוך מים. ניסויים ראשונים בישראל נעשו גם על ידי יעקב מוטס בגינת ביתו בראשון לציון.
את פיתוח, הייצור וההפצה המעשיים קידם המהנדס הישראלי שמחה בלאס יחד עם בנו ישעיהו מסוף שנות ה-50 ועד אמצע שנות ה-60. המערכת הניסיונית הראשונה שלהם הותקנה ב-1959. ב-1966 הועבר הפיתוח והייצור למפעל נטפים בקיבוץ חצרים, שהפך למרכז ייצור משמעותי.
הטפטפת וההשקיה בטפטוף הביאו למהפכה בחקלאות: חיסכון משמעותי במים והגדלת יבולים. כיום חברות ישראליות רבות מייצרות ומפתחות את המוצר.
טפטפת היא כלי קטן שמשחרר מים טיפה-טיפה. הטפטפת משקה את הצמח ליד השורשים. שורשים הם החלקים שבתחתית הצמח שסופגים מים.
הטפטפת מאטה את המים בעזרת מסלול ארוך בפנים. כך המים יוצאים בטיפות קטנות. זה מונע סתימות ומחלק מים בצורה שווה לאורך הצינור.
פעם היו צינורות מפלסטיק כרוכים סביב צינור גדול. אחר כך עשו טפטפות שמודבקות בצד הצינור. מאוחר יותר ייצרו טפטפות שבתוך הצינור עצמו. זה הפך את ההשקיה לפשוטה וחסכונית.
ברעיון מוקדם ב-1933 הציע אליעזר סלוצקין להשתמש בצינור עם חורים להשקיה חסכונית. בשנות ה-50 וה-60 שמחה בלאס ובנו פיתחו וייצרו טפטפות. הם התקינו מערכת ניסיונית ב-1959.
ב-1966 הפיתוח עבר למפעל נטפים, שקיבץ ייצור גדול של טפטפות.
השימוש בטפטפות חוסך מים ועוזר לגדל יותר יבולים. היום מייצרים טפטפות בישראל ובעולם.
תגובות גולשים