טריכוטילומניה היא דחף חזק למשוך את השיער. דחף זה קשה לשלוט בו.
לעיתים נוצרים מקומות דלים בשיער או קרחות. קוראים לזה "איים" של חסר שיער.
לפי ספר אבחנות פסיכיאטרי חשוב שמדובר במשיכה חוזרת. גם צריך להיות ניסיון להפסיק. והתנהגות כזו לא נובעת ממחלה בעור.
כ‑1, 2% מהמתבגרים והמבוגרים חווים זאת. יותר נשים מדווחות על הבעיה.
יש ראיות לגנטיקה. הבעיה קשורה לפעמים לחרדה, לדיכאון ולמתח.
לפני המשיכה מתח גובר. אחרי המשיכה יש הקלה.
התופעה מתחילה בדרך כלל בגיל ההתבגרות. אצל תינוקות לפעמים משכים משיכה קצרה ונורמלית.
אם לא מטפלים, הדבר יכול להמשיך שנים.
אנשים מושכים שיער מהקרקפת, גבות או ריסים. לפעמים יש טקסים כמו שזירה או לעיסה קלה של השיער.
על העור בדרך כלל אין פצעים ברורים.
עוזר טיפול התנהגותי שמלמד להחליף הרגלים. תרופות נוגדות דיכאון בדרך כלל לא עוזרות. תרופה אחת, אולנזפין, הראתה הבטחה במחקרים מסוימים.
זה שונה מהסרת שיער לשם יופי. זה גם שונה מהתנהגויות שמקורן במחלה אחרת או משימוש בסמים.
לעיתים נוצרים מקומות דלים בשיער או קרחות. קוראים לזה "איים" של חסר שיער.
לפי ספר אבחנות פסיכיאטרי חשוב שמדובר במשיכה חוזרת. גם צריך להיות ניסיון להפסיק. והתנהגות כזו לא נובעת ממחלה בעור.
כ‑1, 2% מהמתבגרים והמבוגרים חווים זאת. יותר נשים מדווחות על הבעיה.
יש ראיות לגנטיקה. הבעיה קשורה לפעמים לחרדה, לדיכאון ולמתח.
לפני המשיכה מתח גובר. אחרי המשיכה יש הקלה.
התופעה מתחילה בדרך כלל בגיל ההתבגרות. אצל תינוקות לפעמים משכים משיכה קצרה ונורמלית.
אם לא מטפלים, הדבר יכול להמשיך שנים.
אנשים מושכים שיער מהקרקפת, גבות או ריסים. לפעמים יש טקסים כמו שזירה או לעיסה קלה של השיער.
על העור בדרך כלל אין פצעים ברורים.
עוזר טיפול התנהגותי שמלמד להחליף הרגלים. תרופות נוגדות דיכאון בדרך כלל לא עוזרות. תרופה אחת, אולנזפין, הראתה הבטחה במחקרים מסוימים.
זה שונה מהסרת שיער לשם יופי. זה גם שונה מהתנהגויות שמקורן במחלה אחרת או משימוש בסמים.
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!
תגובות גולשים