טרצו

טרצו, המכונה גם בלטה, הוא אריח ריצוף משוייף שעשוי בעיקר מבטון לבן וחצץ (אגרגט). אגרגט זה הוא החלק המוצק, כלומר אבני החצץ שמוסיפים לתערובת.

אפשר להכין בטרצו לא רק אריחים אלא גם מדרגות ומשטחים גדולים. אם החצץ קטן מאוד קוראים לאריחים כאלה "אריחי שומשום".

מקור השם הוא העיירה Terrazzo באיטליה, שם התחילו לערבב חצץ במלט וללטש את הרצפה עד לקבלת מראה מבריק וצבעוני.

תהליך הייצור כולל יציקה של תערובת בטון לבן וחצץ על אריח בסיס מבטון. אחרי ההתקשות שוחקים ומלטשים את החלק העליון כדי לחשוף את מרקם האבנים וליצור מראה ייחודי.

בהתקנת הטרצו בישראל מניחים אותו על מצע של חול נקי ושכבת טיט ליישור (פילוס). היתרונות הבולטים הם מחיר נמוך יחסית לאריחי שיש או אבנים טבעיות, עמידות לשבר ויכולת לחדש אותו בליטוש (פוליש) גם שנים אחרי ההתקנה.

חסרונות משמעותיים כמעט אין, אך למשקל ולדרישות תקן יש השפעה. התקנים דורשים בדיקת עומס ממוצעת של 300 ק"ג, מה שמגביל ייצור אריחים גדולים. עם הזמן רכיבים מודרניים, כמו אריחי קרמיקה איכותיים (גרניט פורצלן), הצילו את השוק מלחזור לטרצו.

הטרצו היה ריצוף הפנים הנפוץ בישראל משנות העשרים עד ראשית שנות התשעים. עד שנות השבעים נעשה שימוש רב באריחים מרובעים בגודל כ-20 ס"מ. אחר כך הופיעו דגמים שונים ואגרגטים מגוונים, וכן גודל 30 ס"מ.

בשנת 1946 נפתח במפרץ חיפה מפעל גדול ללוחות טרצו שהיו מיועדים לשיש למטבחים, בשם המסחרי "גלומיט".


נוצר מושג מקובל: "לשים את הכסף מתחת לבלטות", החביאו כסף מתחת לבלטות שעלו. גם בשיר פרודי של להקת כוורת מופיעה דמות שנמצאת מתחת לרצפה ומזיזה את הבלטה כדי לצאת.

טרצו, שנקרא גם בלטה, הוא אריח לרצפה.

הוא עשוי מבטון לבן וחצץ. חצץ זה הן אבני קטנות שמוסיפים לתערובת.

מייצרים אותו על בסיס בטון. אחרי שהוא מתקשה מלטשים את החלק העליון.

הליטוש (שזה ליטוש שמבריק את המשטח) מגלה את האבנים ומעשה אותו יפה.

אפשר גם לעשות מדרגות ומשטחים גדולים מטרצו.

טרצו היה ריצוף נפוץ בישראל מ־1920 עד תחילת ה־1990. בעבר היו אריחים קטנים של 20 ס"מ. אחר־כך הופיעו דגמים גדולים יותר.

בשנת 1946 הוקם מפעל בחיפה לייצור לוחות טרצו בשם "גלומיט".


אמרו "לשים את הכסף מתחת לבלטות" כשמוסרים כסף מתחת לבלטה שמורמת. גם בשיר של להקת כוורת יש סיפור על בלטה שנעה.