יבי

יונה בן יהודה (נודע בשם העט יבי; 1934, 2002) היה עיתונאי, פובליציסט ומשורר ישראלי. הוא היה דמות בולטת של השירה והאמנות הפוליטית בישראל, ותמך בשוויון, צדק חברתי וזכויות העובדים.

נולד בטשקנט שבאוזבקיסטן והגיע ארצה עם משפחתו ב-1935. המשפחה התיישבה בירושלים, והוא גדל בהמשך בשכונת פלורנטין בתל אביב. חבר ילדותו היה השחקן חיים טופול.

כנער היה פעיל באיגוד עובדי הדפוס והצטרף למחתרת הלח"י (מחתרת ציונית). אחרי קום המדינה עבר לברית הנוער הקומוניסטי (תנועת נוער בעלת רעיונות שמאליים), אבל עזב והלך בדרך עצמאית בתרבות ובפוליטיקה.

לאחר מלחמת ששת הימים פרסם במשך שנים טור שבועי ב"הארץ" (עיתון). בכל יום שישי פרסם שם שיר אישי. שיריו דיברו על כיבוש, אי־צדק חברתי, פחדי מלחמה וכמיהה לשלום. שיריו ליוו איורים של אמנים מפורסמים, בין היתר עמוס קינן, מנשה קדישמן ויגאל תומרקין. פעם בשנה אסף שירים אלה בספרונים עצמאיים ומכרם בכינוסים של השמאל ובאירועי ספרים.

בנסיעותיו ביקר בברית המועצות ופגש את המשורר הרוסי יבגני יבטושנקו. בבית הקפה כסית בתל אביב הוא נהג להפגש עם חברים לדיונים פוליטיים. שיר שקשור לבית הקפה בוצע לראשונה על ידי שמוליק קראוס ב-1982.

ביום 7 בדצמבר 2002 נפטר יבי ממחלת הסרטן. נקבר בבית העלמין קריית שאול בתל אביב. בשנת 2009 יצא סרט תיעודי על חייו, בהפקתו ובבימויו של צבי שיסל, בשיתוף אחיו פנחס בן־יהודה, עם סיפורו של חיים טופול.

יונה בן יהודה קראו לו יבי. הוא נולד ב-1934 בטשקנט והגיע לישראל כשהיה קטן.

המשפחה התיישבה בירושלים. יבי גדל בשכונת פלורנטין בתל אביב. חברו היה חיים טופול, שחקן מפורסם.

כשהיה נער עזר בעבודת הדפוס. הוא הצטרף לקבוצות פוליטיות, אבל אחר כך עשה דרכו שלו.

אחרי מלחמת ששת הימים פרסם שירים בעיתון "הארץ". הוא כתב שירים על צדק ורצון לשלום. שיריו כללו גם ציורים של אמנים.

הוא ביקר ברוסיה ופגש שם משורר מפורסם. יבי אהב להיפגש בבית הקפה כסית בתל אביב ולדבר עם חברים.

בשנת 2002 הוא נפטר אחרי מחלה בשם סרטן (מחלה קשה). בשנת 2009 יצא סרט על חייו, בו סיפר חברו חיים טופול על הזיכרונות שלהם.