ראובן ברקת

ראובן ברקת (נולד בורשטיין; 25 באוקטובר 1906, 5 באפריל 1972) היה חבר כנסת, יושב ראש הכנסת ומזכ"ל מפא"י.

נולד בטבריג שבליטא. אביו היה הרב אברהם אהרון בורשטיין, שכונה "הגאון מטבריג". למד בחדר ובישיבה, ובגימנסיה העברית בפוניבז'. בהמשך למד ספרות ומשפטים בסורבון (פריז) ובאוניברסיטת שטרסבורג.

בצעירותו היה ממייסדי תנועות צעירות יהודיות בליטא. עלה לארץ ב-1926. במאי 1951 עבר לשם העברי ברקת במקום בורשטיין.

בשנים לפני קום המדינה שירת בתפקידים ציבוריים. ב-1946 הצטרף למחלקה המדינית של ההסתדרות (ארגון העובדים הגדול בארץ). משנת 1949 עד 1960 היה חבר הוועדה המרכזת של הוועד הפועל של ההסתדרות וכיהן בראש מחלקות חשובות, כמו מחלקת הארגון והמחלקה הערבית. כמו כן ניהל קשרים בין ההסתדרות לבין תנועות בעמיהן באסיה ובאפריקה והיה נציג מפא"י בארגון הסוציאליסטי הבינלאומי.

באפריל 1960 פרש מתפקידיו בהסתדרות בעקבות מתיחות עם מזכ"ל ההסתדרות פנחס לבון. במאי 1960 מונה לשגריר בנורווגיה, ובהמשך הוכרז כשגריר במוסקבה. בינואר 1962 חזר לישראל ומונה למזכ"ל מפא"י (מזכיר כללי) בתפקיד זה כיהן עד 1966.

ב-1965 נבחר לכנסת במסגרת המערך. בתחילת הכנסת השביעית ב-1969 נבחר יושב ראש הכנסת, תפקיד שבו כיהן עד מותו הפתאומי ב-1972. הובא לקבורה בהר הזיתים. על שמו נקראו רחובות בחולון ובנתניה, וביום מותו הוכרז יום אבל לאומי.

אשתו, מרים (1912, 2005), הייתה בתו של ד"ר יעקב שלום אנגל. במלאת שנה לפטירתו נערך בירושלים סימפוזיון בינלאומי על בעיות הפרלמנטיזם הדמוקרטי בעידן המודרני.

ראובן ברקת נולד ב-1906 ונפטר ב-1972. שמו המקורי היה בורשטיין.

הוא גדל בטבריג שבליטא. למד בחדר ובישיבה. אחר כך למד בפוניבז' ובאוניברסיטאות בחו"ל.

עלה לארץ ב-1926. ב-1951 שינה את שמו לברקת.

עבד בארגונים של העובדים. ההסתדרות היא ארגון העובדים הגדול בארץ. ברקת היה מנהיג במחלקות חשובות של ההסתדרות.

ב-1960 היה שגריר בנורווגיה, ואז הודיעו שהוא שגריר במוסקבה. ב-1962 חזר והיה מזכ"ל מפא"י. מזכ"ל זה אומר מזכיר כללי של המפלגה.

ב-1965 נכנס לכנסת. ב-1969 נבחר יושב ראש הכנסת. הוא כיהן בתפקיד זה עד שמת פתאום ב-1972.

הוא נקבר בהר הזיתים. יש רחובות על שמו. אשתו הייתה מרים.