יהדות בוכרה

יהדות בוכרה היא עדה יהודית שמקורה במרכז אסיה, בעיקר בשטחי אוזבקיסטן וטג'יקיסטן. שמה נגזר מעיר בוכרה שבה חיה קהילה גדולה, אבל הבוכרים התפרסו גם בערים וכפרים אחרים באזור.

השפה המסורתית שלהם היא בוכרית. בוכרית היא ניב (דיאלקט) יהודי-פרסי, הקרוב לטג'יקית.

מאז נפילת ברית המועצות היגרו רוב היהודים הבוכרים לישראל ולארצות הברית. כיום מרביתם חיים בישראל. בארצות הברית קהילה גדולה מתגוררת ברובע קווינס שבניו יורק, ומספר קהילות קטנות פזורות באירופה וברוסיה. אומדן כולל של הבוכרים בעולם עולה על 300,000 איש.

מקורם המדויק של יהודי מרכז אסיה לא ידוע בוודאות. לפי מסורות רבות, צאצאיהם של גולי ממלכות ישראל ובבל נדדו מזרחה במהלך הדורות. ממצאים ארכאולוגיים מהמאות החמישית, השישית לסה"נ, כגון תיבות קבורה עם כתובות עבריות, מעידים על נוכחות יהודית מוקדמת באזור.

במאה ה-12 תיאר הנוסע בנימין מטודלה קהילות יהודיות גדולות בסמרקנד וחיווה. יש עדויות נוספות לקיום קהילה בבוכרה כבר במאה ה-13.

בשנת 1793 הגיע לבוכרה השליח רבי יוסף ממן. הוא השתקע שם, הקים ישיבה ובית ספר לשוחטים והכניס נוסח תפילה בסגנון ספרדי. חלק מהקהילה דבק במסורותיה הישנות, והיתה מחלוקת על השינויים הללו.

בסוף המאה ה-19 הגיעו שליחים מארץ ישראל והחלו גלותות ועליות. בשנת 1894 נוסדה שכונת הבוכרים בירושלים.

לפני מהפכת 1917 אורגנה הקהילה בצורה מסורתית. נבחרו גובים מיסים ומנהיג קהילה. מעמדם של היהודים היה דמי (מונח שמשמעותו תושבים לא-מוסלמים) והם חויבו במגבלות והגבלות חברתיות, אך גם נהנו מהגנה מסוימת.

בשנים לאחר 1917 הוקמה ועדה קהילתית שנטלה על עצמה חינוך, בריאות, קבורה ושירותים חברתיים, עד לביטול הרפובליקה הבוכרית ב-1925.

כלכלת הקהילה התבססה על מסחר, חקלאות (כמו כותנה ומשי) ותעשייה בעידן המאוחר יותר.

מחקרים גנטיים מצביעים על כך שהדנ"א האוטוסומלי (הדנ"א שמייצג את המוצא הכללי של האדם) של יהודי בוכרה הוא בעיקר מערב-אסייתי ומזרח-תיכוני. משמעות הדבר היא שהתערבבות גדולה עם האוכלוסייה המרכז-אסיאתית המקומית היתה קטנה מאוד. קהילות יהודיות עם דנ"א דומה לבוכרים הן בין היתר יהודי פרס, גאורגיה וכורדיסטן.

שכונת הבוכרים בירושלים הוקמה ב-1894. היא נחשבה לשכונה מפוארת מחוץ לחומות העיר. הרחובות היו רחבים והיו בה בתי כנסת מרשימים ומבני ציבור.

בקהילה פועלות ארגונים ועמותות ששומרים על המסורת והתרבות. מאז 1999 קיימת עמותה מרכזית שקיימה אירועים גדולים בשם "בוכרה היפה".

בעדה יש אמנים, להקות ותיאטראות. פועלים גם מוזיאון ושבועונים קהילתיים. קיימות עמותות שמעניקות מלגות לחינוך גבוה ופעילויות תרבות לצעירים.

מאז שנות ה-70 התאפשרה יציאת יהודים מברית המועצות, ומאות רבות עזבו בשנות ה-90. נכון לשנים האחרונות נותרו קהילות קטנות במרכז אסיה: בבוכרה יש עשרות משפחות, בסמרקנד ונכסים אחרים קהילות קטנות, ובטשקנט יש קהילה משמעותית. בארצות הברית ובישראל חיות הקהילות הגדולות ביותר. ברחבי הערים שבהן חדלו הקהילות לפעול, נותרו בתי קברות בוכריים רבים.

יהודי בוכרה הם קהילה יהודית שמקורה במרכז אסיה. שם הקהילה הגיע מהעיר בוכרה.

הם דיברו בוכרית. בוכרית היא שפה מקומית, דיאלקט יהודי-פרסי.

הרבה יהודים בוכרים עלו לישראל ולניו יורק. היום רובם גרים בישראל. בקווינס שבניו יורק גרים אלפים מהם.

יהודים הגיעו לאזור לפני מאות שנים. נמצאו תיבות קבורה ישנות עם כתובות עבריות משם.

בנוסעים העתיקים נמצא אז שהיו קהילות גדולות בסמרקנד ובחיווה. במאה ה-18 הגיע לשליחות רב בשם יוסף ממן. הוא הקים בתי-ספר וישיבה והשפיע על דרך התפילה.

במאה ה-19 התחילו עליות לארץ. בשנת 1894 נבנתה שכונת הבוכרים בירושלים.

לפני שנים ארגנו את הקהילה עם נבחרי ציבור ורבנים. החיים לא תמיד היו קלים, היו מגבלות על היהודים.

הקהילה עסקה במסחר ובחקלאות. הם גם תפרו ועסקו בבדים ומשי.

לבוכרים יש שירים, מחזות ואומנים. יש להם פסטיבלים ותערוכות. קיים מוזיאון על מורשתם בישראל.

בשנות ה-70 וה-90 רבים עזבו את מרכז אסיה. עדיין יש כמה משפחות בבוכרה, בסמרקנד ובטשקנט. רוב הבוכרים גרים היום בישראל ובניו יורק.