יהדות גליציה

יהדות גליציה היא קהילה אשכנזית שהתקיימה באזור גליציה, היום חלקים מאוקראינה ופולין. מקובל לחלקה לגליציה המערבית (בירתה קרקוב) וגליציה המזרחית (בירתה לבוב). הקהילה פיתחה תרבות עשירה, כולל יידיש, מנהגים מקומיים, מאכלים ושפת חיים של השטעטל (עיירה יהודית קטנה).

ההתיישבות החלה מסוף ימי הביניים, במאות ה־12, 13, ונמשכה בהגירה מאזורים סמוכים. היהודים עבדו במסחר ובחקלאות, וקיבלו מעמד שבין הצמיתים לאצילים. האזור סבל מפלישות טטריות וחרדות ביטחוניות, אך קהילות יהודיות המשיכו לגדול.

בערים גליציאניות שלטו שלושה סוגים: ערים פיאודליות (בעלות פרטית של אצילים), ערים מלוכניות (שלטון מלכותי) וערי כמורה (של הכמורה הקתולית). במידה רבה קיבלו היהודים הגנות וזכויות בערים הפיאודליות, אך בכל התקופה סבלו גם מפרעות, גזירות ועלילות דם שתקפו את חיי הקהילה.

במזרח גליציה היה מספר יהודים גדול יותר. עד המאה ה־17 נבנו קהילות רבות. בשנים של פרעות ומלחמות (כולל פרעות ת"ח ות"ט ו"המבול השוודי") נגרם משבר חמור: קהילות הושמדו, תושבים נמכרו לשבי והכלכלה התמוטטה לתקופה ארוכה. ערים פיאודליות כמו ברודי וטארנופול הפכו למוקדי שגשוג אחרי המשבר.

במערב גליציה היו קהילות ויישובים רבים, אך לעתים היהודים נתקלו בעוינות מקומית ונאסר עליהם להתיישב בערים מסוימות. פרעות ועלילות דם חדרו גם לאזור זה ופגעו קשות בחיי היהודים.

בחלוקות פולין (1772, 1795) סופחה גליציה לאימפריה ההבסבורגית (אוסטריה). האוסטרים יזמו רפורמות שניסו לעורר מודרניזציה וניהול אזרחי. הוכנסו ארגונים רשמיים לניהול הקהילות, ויוזף השני הוציא "צו הסובלנות" שהעניק ליהודים זכויות מסוימות בעיסוק ובחינוך, אך גם הטיל מיסים שמשפיעים על חיי היומיום.

אביב העמים של 1848 פתח תקופה של שינוי: יהודים השתתפו בפוליטיקה, חלקם נטמעו בחברה המקומית וחלקם שמרו על זהות יהודית-גליצאית או זהויות משולבות אחרות. במהלך המאה ה־19 עלו בתי ספר, חלה אמנציפציה חלקית והוטלו שינויים בזכויות התיישבות ועיסוק (כמו הרשאה לרכוש אדמה בעמידה בתנאים).

גליציה הייתה חלק מהחזית המזרחית. קרבות ופינויי אוכלוסייה גרמו לפגיעות קשות באוכלוסייה היהודית. ערים חדלו להיות בטוחות, והקהילות סייעו לפליטים.

אחרי המלחמה עברה גליציה לחזקה הפולנית. המדיניות הפולנית פגעה בזכויות המיעוטים, והיהודים נתקלו בהגבלות תעסוקה וחינוך. עם זאת, מוסדות קהילתיים התרחבו, ופעלו ארגוני סעד, מסחר ומפלגות יהודיות.

ב־1939 פלשו גרמניה וברית המועצות לחלקי גליציה. האזור חולק לפי הסכם ריבנטרופ, מולוטוב. בהמשך, תחת השלטון הנאצי התרחשו פרעות, הקמות גטאות (אזורים שבהם רוכזו יהודים בכפייה), עבודות כפייה ושילוחים למחנות השמדה. בגליציה־המזרחית וגם בגליציה־המערבית נעשתה תכנית שיטתית לחיסול הקהילות היהודיות.

בתקופת השלטון הסובייטי הראשוני ב־1939, 1941 הוכלו חלק מהיהודים למצוא מקלט זמני, אך הסובייטים גם ביטלו את הפיאודליזם ושינו את הכלכלה, אסרו פעילות פוליטית יהודית וחסלו ארגונים. לאחר כיבוש גרמני המצב הפך להסדר חמור של רציחות, גירושים וגטאות בשלבים שונים עד סוף 1944.

בתקופת השואה נכללה המערבית בדיסטריקט קרקוב. גם שם הוטלו גזירות, עבודות כפייה וגירושים, בהדרגה עד לשליחת אנשים למחנות השמדה ולרדיפה אחר מסתתרים.

במאה ה־18 וה־19 גדלה האוכלוסייה היהודית בגליציה עד למאות אלפים. בתחילת המאה ה־20 חיו שם כמעל ל־800,000 יהודים. בגליציה המזרחית היה חלק גבוה יותר של יהודים מתוך התושבים. בין 1891 ל־1910 היגרה קבוצה גדולה של יהודים לארצות הברית, בעקבות תנאים כלכליים קשים.

בימי הביניים והתקופה הפיאודלית עסקו יהודי גליציה במסחר, חכירת טחנות, מלאכה וחקלאות. תחת השלטון האוסטרי נחלשה הכלכלה המקומית בשל מדיניות מס וירידת תעשייה. המודרניזציה של המאה ה־19 אפשרה מחדש צמיחה עסקית, אך גם התגברה תחרות לא-יהודית וחרמות כלכליים בין המלחמות.

הוקמו בתי ספר חדשים, חלקם בגרמנית, וחלו מחלוקות בין תנועות יהודיות שונות. חיי הדת נוהלו על ידי רבנים והרשויות הקהילתיות נתנו שירותים דתיים וחברתיים חשובים. החסידות (נועד להסביר: תנועה דתית עם דגש על חוויה רוחנית) פרחה בגליציה לצד תנועת ההשכלה (נועדה: רעיונות מודרניים ושינויים בחינוך ובחברה).

החסידות התפשטה במאות ה־18, 19 והייתה דומיננטית בקהילות רבות. לצד זאת פעלה תנועת ההשכלה, שניסתה לקדם חינוך מודרני ולעתים עמה התנגלה לחסידות. שני הזרמים השפיעו עמוקות על הנוף הדתי והחברתי בגליציה.

בתי כנסת רבים שימשו גם כמבצרים לשמירה, ומוסדות הקהילה סיפקו סעד רפואי וכלכלי. גליציה הייתה מרכז ספרות עברית ופובליציסטיקה יהודית.

בגליציה חיו יהודים לצד פולנים, אוקראינים וקבוצות נוספות. היחסים היו מעורבים: קשרים כלכליים ופוליטיים לצד עוינות, פרעות ותחרות כלכלית. יחסי כוחות ושלטון השפיעו על מצב היהודים באזור.

המילה "גליצאי" שימשה לעיתים ככינוי גנאי. במקביל נשמר זכרון תרבותי עשיר של קהילות גליציאניות בספרות ובזיכרונות.

גליציה היא אזור שבין פולין לאוקראינה היום. שם חיו קהילות יהודיות גדולות במשך מאות שנים. היו שם ערים כמו קרקוב ולבוב.

יהודים הגיעו לגליציה כבר לפני מאות שנים. הם עבדו במסחר ובחקלאות. הם גרו הרבה בערים ועיירות קטנות שנקראו שטעטלים (עיירה יהודית).

באותן שנים שלטו אצילים בכפרים. היהודים עבדו בשבילם וקיבלו הגנה, אבל גם היו תקופות קשות עם פרעות (התקפות נגד יהודים).

במזרח היו יותר יהודים מאשר במערב. בערים מסוימות היהוּדים היוו חלק גדול מהתושבים.

לאחר חלוקת פולין הגיעו האוסטרים. הם שיפרו חלקים בחינוך, אבל גם גבו מיסים מיוחדים מהיהודים.

במאה ה־19 היו שינויים גדולים. יהודים רבים למדו בבתי ספר חדשים, וחלקם היגרו לחו"ל כדי למצוא עבודה טובה.

במלחמה התרחשה אסון גדול ליהודים. הנאצים הכניסו אנשים לגטאות (מקומות מאולצים לדיור), ושלחו רבים למחנות. רבים ניסו להסתתר או לברוח.

במאה ה־19 עשרות ומאות אלפי יהודים חיו בגליציה. בסוף המאה ה־19 ותחילת ה־20 רבים היגרו לאמריקה בגלל עוני וקושי.

יהודים בנו בתי כנסת ובתי ספר. היו רבנים שילוו את חיי הדת. גם התנועות החסידיות (תנועה דתית עם דגש על חוויה רוחנית) וההשכלה (קידום לימודים מודרניים) השפיעו על החיים.

גליציה היתה מקום חשוב לפיתוח תרבות יהודית. שם נוצרו מנהגים, אוכל ושפה (יידיש) שזכרם נשמר בספרים ובסיפורים.