יהדות נורווגיה היא קהילה קטנה של כ-1,500 איש. היא נחשבת לקהילה היהודית הצפונית ביותר בעולם. מרבית היהודים גרים באוסלו ובטרונדהיים. בית הכנסת בטרונדהיים נחשב לבית הכנסת הצפוני ביותר, כ-500 ק"מ מהחוג הארקטי.
בשנים המוקדמות נאסר על מי שאינו נוצרים לגור בנורווגיה. בתקופת הרפורמציה חלק מהמגבלות הוקלו, אך השלטון והכמורה לא תמיד רצו ביהודים. במאה ה-17 הותר ליהודים לנוע ולסחור בחלקים מהממלכה, ובשנות ה-1600, 1640 הגיעו יהודים מאיטליה, ספרד, פורטוגל וממזרח אירופה.
לא נדרשו היהודים להצטופף בגטאות כמו במקום אחר, אך ההבדלים בלבוש ובמנהגי הדת גרמו לעתים לריחוק מהאוכלוסייה הנורווגית. בסוף המאה ה-17 חלו החמרות, ועד גירוש ולחצים שנדרשו להתגייר כדי להישאר.
ב-1814 נכתבה חוקה שאסרה על כניסת יהודים. המאבק על זכות התיישבות נמשך, ובשלהי המאה ה-19 המשורר הנריק ורגלנד הוביל מאבק ציבורי. בהדרגה בוטלו ההגבלות: ב-1844 ניתנה התרת כניסה ליהודים ממוצא פורטוגזי, וב-1851 ניתנה אזרחות והתיישבות ללא הבחנה עדתית.
אף על פי שהחוקה שונתה, האנטישמיות והסטריאוטיפים נמשכו. דוגמה לכך היא חוק משנת 1929 שאסר על שחיטה כשרה, שיטת שחיטה שמקובלת לפי ההלכה היהודית. האיסור לא נבע מטיעונים הומניים אלא מתפיסות סלחנות ושליליות כלפי יהודים.
על אף מותרות החוק, ההתיישבות התרחשה לאט. ב-1875 נרשמו רק 25 יהודים בכל המדינה. מספרם עלה בהדרגה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.
ב-1892 נוסדה בקהילה באוסלו הארגון המאמץ לחיי דת וחינוך. ב-1893 הוכתר הרב הראשון של הקהילה. בשנות ה-1920 נחנך בית כנסת גדול במבנה מרשים עם תקרה מקומרת וקישוטים.
בית הכנסת הוקם רשמית ב-1920. בארון הקודש ובעמוד הדרשה יש מדרגות רבות ואלמנטים גבוהים, מה שמייחד את המבנה. בתקופת מלחמת העולם השנייה המבנה ניצל כי שימש לאחסון ספרות של המשטר, וכך שרדו ספרי תורה. אחרי המלחמה חזר לבית הכנסת תפקידו הדתי. בימי שבת מתפללים שם כ-150, 200 איש.
בשנת 2009 ביקרו במבני הקהילה המלך האראלד החמישי ובנו, יורש העצר הוקון, והתקיימה תפילה חגיגית.
בין 1915 ל-1940 התפתחו באוסלו תיאטרון ביידיש, מקהלה ותנועת נוער פעילה. הרב ד"ר יצחק סמואל חיזק את המודעות היהודית לפני שנפל בשואה. לאחר המלחמה הגיעו בשנות ה-40 פליטים, ובשנות ה-70 החלה התחדשות משמעותית.
כיום קיימים במרכז הקהילתי באוסלו מקווה (רחצה לטהרה), חנות מזון כשר, גן ילדים, מרכז לימודי אחרי הצהריים בו לומדים כ-90 ילדים, בית ספר בימי ראשון ובית אבות. פועלות גם תנועות כמו בני עקיבא, וארגונים כמו קק"ל, ויצו, בני ברית וחב"ד.
בקהילה מתקיימת מסורת משפחתית של רבנים. הרב מיכאל מלכיאור שימש רב והמשיך מסורת רבנית, וכיום תפקיד הרב בקהילה ממלא בנו, הרב יואב מלכיאור.
יהודים החלו להתיישב בעיר מאז 1880. בית הכנסת הראשון הוקם ב-1899. בשנת 1925 נחנך בית כנסת גדול יותר. בזמן הכיבוש הנאצי ניזוק המבנה, ורבים מתושבי העיר נרדפו: בין ה-6 באוקטובר ל-25 בנובמבר 1942 הוגלו כל 135 יהודי העיר לאושוויץ; רק חמישה ניצלו בסוף המלחמה. לאחר המלחמה שוחזר בית הכנסת, וב-1997 נפתח בעיר המוזיאון היהודי.
כיום חיים בטורנדהיים כ-150 יהודים.
האנטישמיות בנורווגיה עוד לפני המלחמה עזרה ליצירת מדיניות רעה בימי הכיבוש הנאצי. ב-1940 חיו בנורווגיה כ-1,800 יהודים. בנובמבר 1942 גורשו מאות יהודים באוניות ומשם לאושוויץ; רק מעטים שרדו. לצד שיתוף פעולה של חלק מהרשויות הייתה גם פעילות מחתרתית שהצליחה להעביר כ-930 יהודים לשוודיה. לאחר המלחמה רבים מהנמלטים לא שבו לנורווגיה.
בשנות ה-90 נחל מעמד ציבורי וחקיקתי לדיון על רכוש שנבזז. ב-1998 הוחלט על פיצויים כספיים לנפגעים מהרדיפות.
בעיתונות הנורווגית יש לעיתים קריקטורות ודעות אנטישמיות. גם כיום יש מחאות מצד ישראל וארגונים נגד ביטויים אנטישמיים. יחד עם זאת, יהודים הגיעו לעמדות חשובות בפוליטיקה הנורווגית.
המיקום הצפון-קיצוני של נורווגיה משפיע על קביעת זמנים דתיים. בקיץ ישנו לילה קצר מאוד או חצי לילה (חצות הלילה), ובחורף יש יום קצר או חצי יום (חצות היום). זה מקשה על קביעת תחילת ושעות השבת, תחילת הלילה, ספירת העומר וזמני תפילה. קיימות שתי שיטות עיקריות בהלכה:
1) לראות את היממה לפי המהלך האסטרונומי של כיפת הארץ. 2) להגדיר את נקודת המעבר לפי חצות היום/הלילה המקומי.
קהילות שונות בצפון נוהגות בצורה שונה. באוסלו נוהגים בקיץ להתפלל ערבית של מוצאי שבת אחרי פלג המנחה, להבדיל ללא אש ובשעות מאוחרות להודיע כי השבת לא יצאה עד שנעשו ההלכות הנדרשות.
יהדות נורווגיה היא קהילה קטנה של כ-1,500 אנשים. רובם חיים באוסלו ובטרונדהיים. בית הכנסת בטרונדהיים הוא אחד הצפוניים בעולם.
בקדמון אסרו על מי שאינו נוצרי לגור בנורווגיה. במשך הזמן הותר ליהודים לבוא ולעסוק במסחר. יהודים הגיעו ממדינות כמו ספרד, פורטוגל ופולין.
עד 1814 החוקה אסרה על יהודים. מאבקים ציבוריים הובילו לשינוי. ב-1851 קיבלו היהודים זכות להתיישב ולהיות אזרחים.
חוק מ-1929 אסר על שחיטה כשרה, שחיטה כשרה היא דרך להכין בשר לפי הלכה יהודית.
בסוף המאה ה-19 קמה קהילה מסודרת. ב-1920 נחנך בית כנסת גדול. בזמן מלחמת העולם השנייה המבנה נשמר כי שמרו בו חפצים. אחרי המלחמה חזרו להתפלל שם. היום מתפללים בשבת כ-150, 200 אנשים.
הקהילה הקימה תיאטרון ביידיש ותנועת נוער. יש היום גן ילדים, מרכז אחרי צהריים שבו לומדים כ-90 ילדים, חנות מזון כשר ופעילויות לילדים.
יהודים הופיעו שם מקראת 1880. בית כנסת נחנך ב-1925. בזמן המלחמה רבים גורשו. לאחר המלחמה שוקמה הקהילה והמוזיאון נפתח ב-1997. היום גרים שם כ-150 יהודים.
במלחמת העולם השנייה הנאצים ורשויות משתפות פעולה הרדיפו יהודים בנורווגיה. כמה ברחו לשוודיה. רבים גורשו למחנות ולא רבים שבו. אחרי המלחמה הוחזר חלק מהרכוש ופוצו נפגעים.
בנורווגיה הצפונית יש קיץ עם לילות קצרים מאוד וקיץ עם ימים קצרים מאוד. זה משנה מתי מתחילה השבת ומתי מסתיימת. יש שתי דרכים לחשב זאת: לפי השעון האסטרונומי או לפי חצות מקומי. קהילות נוהגות אחרת כדי להסתדר עם הבעיה.
תגובות גולשים