יהדות סרדיניה

קהילת יהדות סרדיניה קיימת ברצף מאז המאה הראשונה לספירה, אם כי אחרי גירוש ספרד הנוכחות הצטמצמה מאוד. העדויות הקדומות הן בעיקר ממצאים ארכאולוגיים. נמצאו פעמוני ברונזה עם כתב עברי וקמעות בעברית. קמעה (קמע) הוא חפץ שנושא כתובת לשמירה או מזל. בממצאים אף נמצאו שמות כמו יעקב.

במהלך ימי הביניים שלטה סרדיניה תקופות שונות: ביזנטיון, פיזה, ג'נובה ולבסוף ממלכת אראגון מספרד ב-1326. אלפונזו, הנסיך הספרדי, הביא עמו סוחרים יהודים. הקהילה עסקה במסחר עם איטליה, סיציליה וספרד. היו בעיר רופאים יהודים ידועים, כגון חיים מקפריסין, שחקר צמחים רפואיים, ושלמה אברונקוס, מנתח מפורסם.

היהודים התפרנסו גם כנגרים, נפחים וסוחרים נודדים. ניתן היה לזהות את בתי המלאכה שלהם לפי נקישות הפטיש. הקהילות התמקמו בעיקר בערים קליארי (Cagliari), ססארי (Sassari), אוריסטנו (Oristano) ואלגרו (Alghero). בערים אלה היה להם רובע ייחודי ומוסדות שיפוט אוטונומיים, כלומר מערכת משפטית פנימית לעסקי הקהילה.

אישים בולטים היו יהודה בן דויד, רופא המלכה בצרפת ומנהיג רוחני של קהילת קליארי. משנת 1430 החמירו התקנות נגד היהודים: ניסו לרכזם ברובע מיוחד, נאסר לעזוב את האי ללא רשות המלך ובעת העלבה כלפי הנצרות הוטלו עונשים קשים.

במאה ה-15 גודלה האוכלוסייה היהודית בקאליארי לכמה מאות עד אלף נפש. היהודים סייעו במימון יוזמות הגנתיות ובנו מגדלים, וקיבלו זכויות מסוימות כמו גביית מיסים מיושבים זמניים.

בשנות ה-1450, 1490 נרשמו גזרות מחמירות: חובות לבישת טלאי, מגורים ברובע מסוים והגבלות על פתיחת דוכנים בימי חג נוצרי. חלק מהמהגרים מספרד ומפורטוגל הוגבלו בעבודות עד קבלת אישור מהרב ומהבישוף. ב-1492 הוחלט על גירוש היהודים מהשטחים שבשליטת ספרד. חלק מהיהודים המירו דתם ונשארו; חלק הפליגו לאפריקה, לקונסטנטינופול ולקומות אחרות בים התיכון.

בשנת 1493 הוקמה האינקויזיציה (Inquisition), שהיא מוסד משפטי נוצרי שבדק סטיות דתיות. בעקבות זאת הוחמר המצב של היהודים והקהילה דעכה.

קליארי הייתה מרכז יהודי חשוב. יש עדויות על יהודים כבר מהמאה ה-6. האפיפיור גרגוריוס הראשון פעל באמצע המאה ה-7 למנוע פגיעה בחיים הדתיים של היהודים שם. במאות שלאחר מכן פעלו בעיר חכמים ורופאים. נאמר שבית הכנסת בעיר נשרף בשנת 790.

במאה ה-13, 14, תחת שליטת פיזה ולקראת התקופה הספרדית, הורשו היהודים להתגורר באזור מבוצר ובנו לעצמם בית קברות ובית כנסת. בשנת 1335 הוענקו לקהילת קליארי זכויות דומות לאלו של יהודי ברצלונה. בית הכנסת הישן באתר הקתדרלה של היום הוסב לאחר מכן ל-Basilica di Santa Croce.

החיים הכלכליים של היהודים היו סביב הנמל. עסקו במסחר ימי, בהלוואות, ברפואה ובמלאכות. בעשורים שלפני הגירוש הוטלו עליהם הגבלות מחמירות. ב-1492 רבים הפליגו ממנה לנמלים אחרים. בחלק מהמקרים האוניות נטענו והיו אבדות אנושיות במהלך ההפלגות. במאה ה-18 נבנה במקום מבנה צבאי על שרידי רובע היהודים; המתחם הפך מאוחר יותר למוזיאון.

כיום יש בקליארי כמה יהודים בודדים המקבלים שירותים דתיים מקהילת רומא.

אלגרו פרחה במאה ה-14 אחרי הכיבוש הספרדי. בית כנסת נחנך ב-1381 והורחב ב-1438. בית הקברות היה קיים מ-1383. יהודה בן דויד ממרסיי שימש כרב וכשופט היהודים בסרדיניה בתחילת המאה ה-15.

הקהילה באלגרו תמכה בפיתוח המכרות, מימנה חומות וחיזקה תשתיות. משפחות כגון קרקאסוני היו בולטות בעסקים ובהנהגה. חלק מהמשפחות המפורסמות המירו את דתן לאחר 1492 כדי לשמור על רכושן. היום אין קהילה יהודית פעילה בעיר.

מחקר בלשון הסרדינית הראה שכ־38% משמות המקומות באי מקורם בשפות שמיות (שמיות = משפחה לשונית שכוללת את העברית). נמצא כ-750 שמות ממקור כזה. דוגמה חשובה היא השם "סיני" (Sinnai), שהמאמץ להטעמה דומה לביטוי בעברית. הביטוי הופיע במסמכים כבר משנת 1089.

בכמה שמות מקומיים נשמרו השפעות לשוניות שמיות, כמו השימוש באותיות כפולות בשמות מקומות ובמילים שמקושרות ליין.

יהודים חיו בסרדיניה כבר מלפני הרבה שנים. נמצאו חפצים עם כתב עברי. הם מצאו פעמונים וקמעות. קמע (קמע) הוא חפץ שאנשים סבורים שהוא מביא מזל או הגנה.

בימי הביניים שלטו בסרדיניה עמים שונים, ובסוף שלטו הספרדים. ספרדים הביאו סוחרים יהודים לאי.

יהודים חיו בערים הגדולות: קליארי, ססארי, אוריסטנו ואלגרו. הם סחרו במוצרים וייצרו דברים במלאכה. היו רופאים יהודים שטיפלו באנשים.

עם הזמן החוקים הקשו על היהודים. ב-1492 נאמר להם לעזוב את האי. כמה נמלטו ליעדים אחרים בים התיכון. אחרים נשארו והמירו את דתם.

קליארי היתה עיר חשובה ליהודים. היו שם בית כנסת (בית תפילה) ורחוב שנקרא רחוב היהודים. היה להם נמל, ושם סחרו וסיכנו בספינות.

בתקופות שונות קיבלו היהודים זכויות לעבוד ולעזור בהגנה על העיר. אחר כך נאסרו עליהם דברים כמו לפתוח דוכנים בימי חג נוצרי. בסוף המאה ה-15 רבים עזבו.

אלגרו פרחה במאה ה-14. שם בנו בית כנסת ובית קברות. משפחות יהודיות תמכו בבניית חומות לעיר ובפיתוח המכרות. היום כבר אין שם קהילה יהודית פעילה.

ברחבי סרדיניה שמות מקומות רבים מקורם בשפות שמיות, כולל מילים שדומות לעברית. דוגמה בולטת היא השם "סיני", שמבטאים שם כמו בעברית.