לאדינו

לאדינו

לאדינו היא שפה רומאנית (שפה שמקורה בלטינית) שמתפתחה מתוך הניב הקסטיליאני של ספרד במאה ה-15. יהודי ספרד שהוסיפו לשפתם מילים עבריות וארמיות דיברו אותה. אחרי גירוש 1492 נדדו הדוברים לאימפריה העות'מאנית והלאדינו הפכה לשפה נפרדת של קהילות הבלקן, טורקיה, ארץ ישראל ומקומות נוספים.

במהלך הדורות הלאדינו שמרה על מאפיינים ישנים של הספרדית וקליטת מילים משפות מקומיות כמו טורקית, יוונית, ערבית וצרפתית. בחלק מהקהילות היא הוחלפה במהירות בשפות המקומיות, ובמערב אירופה חלק מהקהל דיבר קסטיליאנית ופורטוגזית. בשואה נרמסו קהילות דוברות לאדינו, בעיקר סלוניקי, והמספרים ירדו משמעותית. עליית דוברי לאדינו לישראל ועידוד ההשתלבות הדלילו את השימוש הביתי בשפה.

ללאדינו יש שני ניבים עיקריים. שניהם ספגו השפעות אזוריות, ובעיקר טורקית, וכן השפעות סלאביות ויווניות. בניביה של צפון אפריקה הופיעו השפעות ספרדיות עתיקות, פורטוגזיות וערביות.

בלאדינו נשמרו תכונות ספרדיות ארכאיות כמו ההבחנה בין עיצורים מסוימים. יש בה גם מאפיינים אנדלוסיים (מאזור אנדלוסיה בספרד) והשפעות מפורטוגזית, למשל הגיית /s/ לפעמים כצליל קרוב ל־sh.

השפה כוללת מילים מהעברית ותורמות ליצירה הליטורגית (טקסית). היא קלטה מילים מהשפות שבסביבה: טורקית, ערבית, איטלקית, יוונית וצרפתית. בנוסף יש בה מילים מספרדית עתיקה שאינן בשימוש בספרדית המודרנית.

מערכת הכינויים והפעלים שונה במקומות מסוימים מהספרדית המודרנית. למשל, לא קיים הכינוי הכבודי "usted"; במקום זאת יש שימוש ב"sinyor" (סיניור) כדי להביע כבוד. נטיות פועל יכולות להיות פשוטות יותר, וקיימים סיומות ייחודיות כמו "va-" לציון זמן עבר מסוים.

לאדינו נכתבה בכתב עברי (לרוב ספרדאי כמו רש"י או מרובע) ובכתב יד קורסיבי שנקרא סוליטריאו. מהמאה ה-19 החל שימוש באלפבית לטיני, ולעיתים גם בקירילי. היום הכתב הלטיני מותאם לשפה השלטת במדינה.

היצירה בלדינו כוללת תרגומים דתיים מהמקרא ומהלכה, וכן ספרות חילונית של רומנסות ובלדות עממיות. בסוף המאה ה-19 תורגמו ויצאו לשפה גם עבודות מיידיש ומצרפתית. פורצי דרך כוללים בין השאר את היצירה התורנית "מעם לועז" ויצירות של סופרים בני התקופה החדשה.

בעשורים הראשונים של מדינת ישראל הופיעו עיתונים בלאדינו, כגון LA NASION ו-LIBERTAD. העיתונות שימשה לשימור תרבות הקהילה, אך עם התבססות העברית וההטמעה ירדה הפעילות העיתונאית בשפה.

מספר דוברי הלאדינו קטן, אך השפה עדיין חיה בספרות, בשירה, בתיאטרון ובמוזיקה. הוקמה רשות לאומית לתרבות הלאדינו, ויו"ר ראשון שלה היה יצחק נבון. תמר אלכסנדר היא אחת החוקרות הבולטות בשדה. קיימים מוסדות מחקר בישראל כמו מכון סלטי ומרכז משה דוד גאון, וקיימת פעילות אינטרנטית וקהילות וירטואליות דוברות לאדינו.

בשנים האחרונות נעשו מהלכים רשמיים לשימור: בכנס ב-2018 הוחלט על הקמת אקדמיה לאומית ללאדינו, וספרד הכירה בשפה כסניף ספרדי. בנובמבר 2024 התקבלה האקדמיה הישראלית ללאדינו כחברה באיגוד הבינלאומי של האקדמיות לשפה הספרדית.

כדי לעודד שירים חדשים התקיים בין 2003 ל-2011 פסטיבל מוזיקה בשם פסטילאדינו. הפסטיבל חיזק היצירה המודרנית בלאדינו, אך הפסיק לאחר קשי תקציב.

מ-2002 נערך מדי שנה כנס "Dias De Leche I Miel" (ימי חלב ודבש) ליד ים המלח. הכנס מושך דוברי לאדינו מכל העולם ומיועד לשימור התרבות והשפה.

לאדינו

לאדינו היא שפה שיצאה מספרד לפני הרבה שנים. יהודים מספרד דיברו אותה והוסיפו מילים עבריות. אחרי הגירוש ב-1492 עברו אנשים למדינות כמו טורקיה והבלקן ודיברו שם לאדינו.

השפה שמרה מילים ישנות מהספרדית. דוברים קיבלו גם מילים מטורקית, יוונית וערבית. בשואה רוב הקהילות במקום זה נחרבו, והיום יש פחות דוברים.

ללאדינו יש כמה ניבים (גרסאות מקומיות). כולם השפיעו זה על זה במסחר ובתקשורת בין קהילות.

בכתבים דתיים כתבו אותה באותיות עבריות. מאוחר יותר השתמשו גם באותיות לטיניות. היום כותבים הרבה בלטינית לפי המדינה.

יש שירים וסיפורים עממיים בלאדינו. גם תרגמו ספרים דתיים לשפה. בשנים האחרונות יש מופעים, שירים וסדרות טלוויזיה שמציגים את הלאדינו.

יש ארגונים ומכונים ששומרים על הלאדינו. הוקמה אקדמיה לאומית, וספרד הכירה בשפה. יש גם קהילה באינטרנט שמדברת לאדינו.

היה פסטיבל שירי לאדינו בין 2003 ל-2011 שהביא שירים חדשים. מאז 2002 מתקיים גם כנס בשם "ימי חלב ודבש" ליד ים המלח, אליו מגיעים דוברים מכל העולם.