יהדות פינלנד

יהדות פינלנד היא אחת הקהילות היהודיות הקטנות בצפון אירופה. הקהילה קיימת כ-250 שנה ומונה כיום כ-1,500 בני אדם, בעיקר בהלסינקי.

היהודים הראשונים באזור הופיעו במאה ה-18, כשהفינלנד הייתה חלק מממלכת שוודיה. מתיישבים יהודים ראשונים על אדמות פינלנד היו יהודים רוסים בסוף המאה ה-18.
לאחר 1809, עם סיפוח פינלנד לאימפריה הרוסית, הגיעו לקנטוניסטים (חיילים יהודים שנשארו להתיישב לאחר שירות צבאי) כמה מאות מתיישבים. זכויותיהם היו מוגבלות, והם לא הורשו לבחור כל מקצוע. ב-1889 הוצא צו שהגביל איפה יהודים יוכלו להתגורר ואילו מקצועות יוכלו לעסוק בהם; חלק מהמגבלות בוטלו ב-1898.

המצב השתפר משמעותית אחרי עצמאות פינלנד ב-1917. מאז הם נחשבו לאזרחים שווים ויכלו להצביע. בין המלחמות גדלה הקהילה, בעיקר בעקבות עליה מברית המועצות. רבים למדו באוניברסיטה ועבדו ברפואה, במשפטים ובהנדסה, אך ענף הטקסטיל נשאר מרכזי.
בשנת 1930 מונה הרב שמעון פדרבוש לרב ראשי. הוא נקט בעמדות שמרניות בנושאים קהילתיים, ובין היתר מנע רישום ילודים ללא שם עברי. ב-1933 הוא הצליח למנוע איסור על שחיטה (שחיטה, שיטה להכנת בשר לפי ההלכה) בפינלנד.

ב-1939 הקהילה מנתה כ-1,700 איש. כ-260 יהודים פינים לחמו במלחמת החורף נגד ברית המועצות, ורבים נוספים לחמו בחזית בהמשך. החיילים היהודים לא סבלו מהפליה רשמית בצבא. הוקם אף בית כנסת שדה, וארון הקודש וספר התורה של החיילים שמורים היום בבית המדרש בהלסינקי.
ב-1941, במלחמת ההמשך לצד גרמניה נגד ברית המועצות, נשאלת נאמנותם של היהודים הפינים. רובם לחמו לצד פינלנד באופן גלוי. למרות שיתוף הפעולה המדיני-צבאי עם גרמניה, היחס לחיילים היהודים בפועל נותר שווה.

הקהילה גייסה כספים לטובת חיילים, משפחותיהם ופליטים יהודים. כ-500 פליטים יהודים הגיעו לפינלנד, בעיקר מגרמניה, אוסטריה ופולין. הקהילה הקימה ועדה לסיוע, שיקמה פליטים ושילבה רבים בעבודות ועזרה רפואית ורוחנית לשבויים יהודים.

מאז 1941 היחס לפליטים החמיר. מספר פליטים הועברו למחנות עבודה בצפון. באוקטובר 1942 נלקחו כמה פליטים מהמחנה והוסגרו לידי הגסטאפו. חלקם נשלחו לגרמניה ולאושוויץ, ורובם לא שרדו. הייתה מחאה ציבורית רחבה בפינלנד על ההסגרות, אך למרות זאת מספר אנשים נמסרו לגרמניה. החוקרים סבורים שלא הייתה דרישה גרמנית רשמית להסגיר את כל היהודים הפינים, בשל המעמד המיוחד של פינלנד ביחסה לגרמניה.

לאחר המלחמה התייצבה הקהילה, וחלק מאנשיה תמכו בישראל. כ-30 יהודים מפינלנד התנדבו לצה"ל. ב-1979 נבחר בן זיסקוביץ' לנציג יהודי בפרלמנט הפיני, אירוע משמעותי בפוליטיקה המקומית. הקהילה המשיכה לשמור על חיי דת ותרבות, תוך שמירה על קשרים בין הדורות.

כיום גרים בפינלנד כ-1,500 יהודים: כ-1,200 בהלסינקי, כ-200 בטורקו והשאר בטמפרה. יש שני בתי כנסת פעילים: הלסינקי (נבנה ב-1906) וטורקו (נבנה ב-1912), שניהם אשכנזים אורתודוקסים. הקהילה הגדירה את עצמה רשמית כמיעוט לאומי בפינלנד. יש בית ספר יהודי בהלסינקי מאז 1918, עם כ-120 תלמידים. בעבר דיברו רבים יידיש, אך היום מלמדים עברית ובפועל דוברים בעיקר פינית ושוודית. בשל נוחות וכלכלה כמעט כל הבשר הכשר מיובא לפינלנד ממדינות אחרות.

יהדות פינלנד קטנה. היא קיימת כ-250 שנים. היום חיים שם כ-1,500 יהודים, בעיקר בהלסינקי.

יהודים הגיעו לאזור במאה ה-18. חלקם היו יהודים רוסים. אחרי 1809 הגיעו גם חיילים יהודים שנשארו להתגורר בפינלנד.

כשהפכה פינלנד לעצמאית ב-1917, יהודים קיבלו אזרחות וזכות לבחור בבחירות. הקהילה גדלה בין שתי המלחמות. היו רבנים שאכלסו את הקהילה ועזרו לשמור על מסורת.

בקיץ 1939 חיו בפינלנד כ-1,700 יהודים. כמה מאות מהם לחמו בצבא הפיני והגנו על המדינה. הם שמרו עלדתם גם בחזית, והיה אפילו בית כנסת שדה.

הקהילה עזרה לפליטים ולחיילים. כ-500 פליטים יהודים הגיעו לפינלנד. הקהילה מצאה להם מקומות מגורים ועזרה בכסף ובבגדים.

בשנים הקשות חלק מהפליטים הוסגרו לגרמניה. חלקם נהרגו בשואה. זו היתה תקופה עצובה וקשה.

אחרי המלחמה כמה יהודים מפינלנד התנדבו לעזור בישראל. ב-1979 נבחר יהודי ראשון לפרלמנט בפינלנד.

יש שני בתי כנסת פעילים בפינלנד. בית הכנסת בהלסינקי נבנה ב-1906. קיימת גם בית ספר יהודי בעיר. היום רוב היהודים בפינלנד מדברים פינית ושוודית. בשר כשר מיובא למדינה.