יהוא

יֵהוּא היה מלך ממלכת ישראל לפי הכרונולוגיה המסורתית בשנים 842, 814 לפנה"ס. על פי המקרא, עלייתו לשלטון הושקה ביוזמת הנביא אלישע, תלמידו של אליהו, שאישר את הציווי שניתן קודם לכן. קיימת עדות חוץ‑מקראית שמזכירה אותו, ולכן הוא נחשב לדמות היסטורית גם במחקר.

על פי חז"ל ונוספים, מוצאו משבט מנשה. יש חוקרים הסבורים שהיה קשור לבית עמרי (משפחת המלוכה הקודמת), משום שהאשורים כינו את ממלכת ישראל "בית עמרי" ואת יהוא כ"בן עמרי". דעה שנייה מצטטת את השימוש האשוריתי בשם זה ככינוי לממלכה, ולא כהוכחה לקשר דמים.

מרד יהוא שינה את פני ישראל מבחינה מדינית, דתית וחברתית. מבחינה דתית חוסלה כמעט לחלוטין עבודת הבעל, דת כנעןית שנפוצה בישראל. מבחינה מדינית נקטעו הבריתות עם יהודה ואזורים ימיים כמו צור וצידון, מה שהחליש את ישראל והותיר אותה פגיעה כלפי אשור וארם.

יהוא, ששירת בצבא המלכותי ואולי בחיל המשמר, נמשח למלך על ידי שליח הנביאים של אלישע בעת המצור ברמות גלעד. לאחר מכן פנה ליזרעאל, שם הרג את המלך יורם ואת אחזיהו מלך יהודה, והורה לחסל את בית אחאב, צעד שנועד לממש את נבואת אליהו נגד המשפחה.

המרד היה בעיקר הפיכה צבאית: קצינים ותמיכה צבאית עמדו מאחורי יהוא. סיבות התמיכה כוללות כישלונותיו הצבאיים של יורם מול מואב וארם, וכן עוינות של נביאים וקבוצות דתיות קנאיות כלפי בית אחאב ואיזבל. הקבוצה הידועה בהקשר זה נקראה בני רכב, שמופיעים גם בתקופות מאוחרות יותר.

יהוא פעל בחריפות נגד בני בית אחאב: הוא הוציא מן השלטון את צמרת המשפחה, הרצח של כמה מהם ובין השאר של איזבל, ובכך ניתק גם קשרים כלכליים עם צור. במקרא צוין כי יהוא כרת את הפולחן הבעל באופן קיצוני, עד כדי כך שעבודת הבעל נעלמה מישראל.

מבחינה חוץ‑ארצית, המרד הביא להחלשת ישראל. האובלקיסק השחור של שלמנאסר השלישי מתאר משלחת כניעה שעליה מופיע יהוא ככורע לפני המלך האשורי. ניתוק הבריתות עם דמשק ועם ערי החוף חשף את ישראל ללחצי ארם. בהמשך, חזאל מלך ארם היכה את ישראל וכבש ערים בעבר הירדן המזרחי ואף חדר לגדה המערבית בתקופת יהוא.

בסופו של דבר הממלכה המשיכה לאבד שטחים ולחץ עד שנות שלטון בניו ונכדיו, ורק בתקופת ירבעם השני התחזקה שוב והגיעה לשיא כוח ביחס לארם.

בספר מלכים נראית דמותו של יהוא כמי שממלא בפועל את רצון ה' במהירות ובנחישות. הוא זוכה לשבח תיאורי על כך שעשה את אשר היה נכון בעיני ה'. יחד עם זאת, יש מקורות אחרים בתנ"ך, כמו ספר הושע, שמרמזים על ביקורת כלפי אלימותו והשלכותיה. בנוסף נמסר כי בסופו של דבר הלך בעקבות עבודת עגלי הזהב של ירבעם, ולכן לא נשאר נקי מבחינה דתית מלאה.

יש עדויות חוץ‑מקראיות שמזכירות את יהוא. השם הנמש, שם משפחתו לפי המקרא, נמצא על חרסים בתל‑רחוב ובתל‑עמל. על האובליסק השחור של שלמנאסר השלישי מוצגת דמותו של יהוא ככורע לפני המלך האשורי, וצוין ברשומות האשוריות בשמו.

יש אזכורים נוספים במקורות ובחקר התרבות, אך העדויות המרכזיות הן המקראיות והארכאולוגיות שצוינו מעלה.

יהוא היה מלך בישראל לפני כ־2800 שנה. הנביא אלישע (נביא = איש שמדבר בשם ה') תמך בו.

יש שאומרים שהוא משבט מנשה. אחרים זיהו אותו עם בית עמרי כי האשורים קראו את המדינה בשם זה.

יהוא הוביל הפיכה בצבא. הוא הוריד את בית אחאב מהשלטון. חלק מחברי המשפחה נהרגו.
הוא גם חיסל את עבודת הבעל. הבעל הוא אל של כנען, אל שאנשים בעברה זרו לו.

יהוא רצח את המלך יורם. גם אחזיהו מלך יהודה נהרג בביקורו. הוא הוריד את איזבל מהשלטון.
מטרתו היתה להפסיק את עבודת הבעל בישראל.

המעשים של יהוא החלישו את ישראל. הוא נאלץ לשלם מס לאשור, וזה נראה באבן הנקראת "האובליסק השחור".
המלך ארם, חזאל, כבש ערים של ישראל ולאט־לאט הרחיב את שליטתו.

בתנ"ך מופיע יהוא כאיש שעשה פעולות קשות ולפעמים נוקשות. חלק מהמקורות משבחים אותו על שהסר את הבעל. אחרים מבקרים אותו על אלימות ועל כך שלא תמיד נשאר נאמן לדת.

שמו של ה"נמש", משפחתו, נמצא על חרסים בתל‑רחוב. באובליסק השחור יש תיאור של יהוא ככורע מול שלמנאסר מלך אשור.

יהוא נשאר דמות חשובה ומעוררת ויכוח בין חוקרים ומספרים.