יהודה איש קריות

יהודה איש קריות היה אחד משנים-עשר תלמידיו של ישו ומזוהה כבוגד שהסגירו לידי הכהנים והרומאים בתמורה לשלושים שקל כסף.

יהודה שימש כמי שממונה על האוצר של ישו ושל השליחים. בעת משיחת ישו בשמן בבית עניה, יהודה מחה על הבזבוז. בבשורה על-פי יוחנן הוא מופיע שם כגנב שרוצה את הכסף.
בלילה של הסעודה האחרונה ישו מודיע שלפחות אחד מהשליחים יסגיר אותו. אחר כך יהודה הגיע עם חיילים, זיהה את ישו בעזרת נשיקה ולעתים מסופר על כך שהסגירו תמורת שלושים שקל. לאחר מכן חזר בו, החזיר את הכסף והתאבד. הכהנים השתמשו בכסף כדי לרכוש שדה שנקרא "שדה הדמים".

דמותו של יהודה עוררה דיונים רבים. פילוסופים וסופרים כמו ברטרנד ראסל, חורחה לואיס בורחס ועמוס עוז העלו פירושים שונים. חלקם מציגים אותו כבוגד אכזרי. אחרים מציעים שהוא פעל כאמצעי להגשים תכנית גדולה יותר, או אפילו כגורם משחרר.

במחקר ההיסטורי קיימת הסכמה רחבה על קיומו של יהודה כאיש ממשי והיותו אחד משליחים. חוקרים רואים את פרטי הסיפור כעתיקים ומקוריים בבשורות. פרופ' בארט אהרמן הציע שיהודה לא רק חשף את מיקומו של ישו, אלא גם טען שהוא המשיח, דבר שהביא לחקיקה ולעונש.

הקישור בין יהודה, דמותו ובין כל היהודים תרם לדעות אנטישמיות. במשך דורות, האשמה הקולקטיבית הזאת הובילה לרדיפות. מועצת הוותיקן השנייה (הכרזת נוסטרה אטאטה) זיכתה את היהודים מאשמה לאומית על מות ישו.

אגדה ראתה בעץ שבו תלה את עצמו יהודה עץ שהצמיח "אוזניים". על שם האגדה נקראת פטרייה שגדלה על עצים Auricularia auricula-judae, ובעקבותיה שמו של עץ זה בגרמנית ובשפות אחרות נקשר ליהודה.

אמנים וסופרים השתמשו בדמותו כדי לדבר על בגידה ומוסר. דנטה מציב אותו בחלק העמוק של התופת. בורחס, בולגקוב, עמוס עוז ומחזות וסרטים מודרניים הציגו פרשנויות שונות על מעשיו ומשמעותם.

השם היווני Ισκάριωθ (איסקאריוֹת) עורר מחלוקת. יש הסבורים שכוונתו ל"איש קריות", תושבי עיר בשם קריות. אחרים מעלים קשר למילה הארמית "סיקרא" (פגיון) או ל"אסקרטורי" שמשמעותו אולי כותב סודות. אין הסכמה חד-משמעית.

ה"בשורה של יהודה" היא טקסט גנוסטי (גנוסטי = כתיבה שמציעה רעיונות דתיים שונים מהמיינסטרים). בבשורה זו יהודה מוצג כתלמיד קרוב ונאמן, והטקסט מציע פרשנות הפוכה לזו המוכרת מהבשורות הנוצריות. הממצא שוחזר מקודקס צ'אקוס ונחשב אבוקרי (חיצוני למסורת הקאנונית).

יהודה איש קריות היה אחד מתלמידיו של ישו. הוא ידוע בעיקר כי סייע למסור את ישו לכהנים ולרומאים. תמורת זה קיבל שלושים שקל כסף.

יהודה החזיק את הכסף של הקבוצה. כשאשה משחה את ישו בשמן יקר, יהודה התלונן על הבזבוז. בלילה שלפני מעצר ישו הוא הגיע עם חיילים, זיהה את ישו בעזרת נשיקה ושלח אותו להיתפס. אחר כך הוא הצטער, החזיר את הכסף ועשה מעשה שאותו מספרים כ"לקח את חייו".

כותבים וסופרים רבים חשבו על סיפורו. יש מי שרואה בו בוגד. אחרים תוהים אם הוא עשה דבר נכון בדרך כלל שלא ברור.

כמעט כל החוקרים מסכימים שיהודה היה דמות היסטורית אמיתית והוא מוזכר בכל הבשורות וּבמעשי השליחים.

חלק מהאנשים קישרו את המעשים של יהודה לכל היהודים. זה גרם לסבל ליהודים במשך שנים. מאוחר יותר הוותיקן הודיע שהוא לא מאשים את כל היהודים במותו של ישו.

לפי אגדה, העץ שבו תלה את עצמו יהודה צמח עליו "אוזניים". יש פטרייה שנקראת על שמו Auricularia auricula-judae, "אוזן יהודה".

דנטה, בורחס וסופרים אחרים כתבו עליו. גם סרטים ושירים עוסקים בו.

השם היווני שלו איסקאריוֹת. זה אולי אומר "איש קריות", תושב עיר בשם קריות. יש גם השערות אחרות לגבי השם.

ישנה גם "בשורה של יהודה". זו כתיבה גנוסטית (גנוסטית = טקסט עתיק עם רעיונות שונים). בבשורה הזאת יהודה מוצג כחבר נאמן ולא כבוגד.