יהודה לייב פינסקר

יהודה לייב (לאון) פינסקר נולד בטומשוב לובלסקי בשנת 1821 וגדל בעיקר באודסה. אביו היה משכיל ומסור למסורת, והשילוב הזה חקק בפינסקר תחושת עבר ולאומיות. הוא למד בגימנסיה הרוסית באודסה, ואז קיבל תואר ברפואה במוסקבה ב-1848. כאדם וכנביא רעיוני, השפעת הסביבה הקוסמופוליטית של אודסה ומפגשיו עם הזרם המערבי בליברליזם עיצבו את השקפתו.

עליית אלכסנדר השני באימפריה הרוסית פתחה מרחב פעילות. באודסה הוקמו עיתונים יהודיים ברוסית, ובהם "ראזסוויט" שנסגר במהרה ואז הביטאון "ציון" שייסד פינסקר כדי לעודד רוח לאומית יהודית ולהילחם בהתבוללות.

פינסקר הדגיש את המרכיב הלאומי של העם היהודי יותר מהמרכיב הדתי. הוא האמין בהשכלה וברכישת שפה ותרבות רוסית כדי להשתלב בחברה, אך לא בתבוללות מוחלטת. בתחילה חשב שהשילוב ברוסיה יכול להצליח.

פוגרום אודסה ב-1871 ומשבר הפוגרומים של 1881 שברו את האמון בממשל ובסיכויי ההשתלבות. פינסקר הבין שהמצב אינו זמני. ב-1882 הוא החל להופיע בעד רעיון לאומי יהודי עצמאי וקרא לפתרון טריטוריאלי אם צריך, כלומר ריכוז יהודי בשטח ממלכתי.

בספטמבר 1882 פרסם פינסקר את החוברת "אוטואמנציפציה!" (נכתבה בגרמנית). הוא טען שהאנטישמיות נובעת בעיקר ממעמדם הבלתי־מדינתי של היהודים. ללא מולדת, עם ממשלה ונציגים, יהודים יישארו זרים בעיני העמים. הוא קרא לזה "יודופוביה", שנאת יהודים, והוא טען שמדובר באי־תלות חלקית במערכת חוקים בלבד.

פינסקר הגיע למסקנה שיש להקים בית לאומי ליהודים. אם השיבה לארץ ישראל תהיה אפשרית, זו העדיפות. אך אם לא, יש לשקול פתרונות טריטוריאליים אחרים. הוא קרא ליהודים לקחת את גורלם בידיהם ולפעול בעצמם למען זכותם הלאומית.

ייחודיות המאמר היא בהסבר מדוע אמנציפציה (שוויון זכויות) לא תספיק. פינסקר העביר את מרכז הדיון אל היהודים עצמם: הם צריכים להקים ישות לאומית ולחדד את הגאווה הלאומית.

במערב אירופה רבים קיבלו את הרעיונות בציניות או אדישות. הם האמינו באמנציפציה והספקו שהצעותיו מיותרות. במזרח אירופה, לעומת זאת, חיבורו חיזק את התנועה הלאומית והפך אותו לדמות מרכזית.

פינסקר הצטרף לפעילי חובבי ציון והיה מהמיוזמים לאיחוד החוגים. הוא יסד אגודה באודסה בשם "זרובבל" ונבחר ליו"ר ומזכיר. התנועה צמחה ותמכה במושבות הראשונות בארץ ישראל: זכרון יעקב, ראשון לציון, נס ציונה וראש פינה.

ב-1884 כינסו פעילי חובבי ציון ועידה בקטוביץ' שבגרמניה. פינסקר פתח וסיים את הוועידה. הוא דן בחשיבות החקלאות ובהקמת ארגון עזר בשם "מזכרת משה" לקידום ישובים חקלאיים.

הוא נבחר ליושב ראש התנועה. למרות קשיים כספיים וחיכוכים פנימיים, התנועה תמכה במושבות והרחיבה פעילות. ב-1890 שונה שמהּ וקיבלה אישור רשמי לפעולה.

בריאותו והעייפות הכריעו אותו. ב-1888 התפטר, ולמרות המשך הבעיות ברוסיה ובעלייה לארץ, הוא פסק מפעילות ציבורית ועבר לתקופה של ההתכנסות.

פינסקר מת ב-21 בדצמבר 1891 ממחלת לב. ב-1934 העלה מנחם אוסישקין את עצמותיו לארץ וקברן במערת ניקנור בהר הצופים. מאוחר יותר נבנה פנתיאון לאומי בהר הרצל, והמקום משמש זיכרון לפועלו.

פינסקר נחשב לאחד מאבות הציונות המוקדמת. חיבורו והשפעתו על חובבי ציון תרמו להתפתחות הישוב ולרעיון הלאומי היהודי.

יהודה לייב פינסקר נולד ב-1821 בפולין וגדל באודסה. אביו היה משכיל ואהב את המסורת. פינסקר למד בבית ספר רוסי ואז רפואה במוסקבה.

בזמן של רגיעה יחסית ברוסיה, הקים עיתון בשם "ציון" כדי לדבר על ענייני היהודים.

פוגרום הוא התקפה על יהודים. פוגרום באודסה ב-1871 ופוגרומים בשנת 1881 שינו את דעתו. הוא הבין שהאסונות חוזרים ושצריך פתרון ארוך טווח.

בשנת 1882 פרסם פינסקר את החוברת "אוטואמנציפציה!". הוא הסביר שבלי מדינה או מקום משלהם, יהודים יישארו זרים. הוא קרא ליהודים להקים בית לאומי. הוא אמר שאם לא ניתן לחזור לארץ ישראל, צריך למצוא מקום אחר לריכוז יהודי.

פינסקר הצטרף ל"חובבי ציון" ועזר להקים מושבות בארץ, כמו זכרון יעקב וראשון לציון. הוא נבחר ליו"ר של התנועה.

בשנותיו האחרונות הוא עייף ופסק מפעילות ציבורית. פינסקר מת ב-1891. ב-1934 הובאו עצמותיו לירושלים וקברו בהר הצופים.