יהושפט

יהושפט היה מלך יהודה. הוא שימש כעוצר משנת 870 לפנה"ס, כשהמלך אסא חלה. אחרי מות אביו ב‑867 לפנה"ס עלה על כס המלוכה ועמד בראש יהודה עד 846 לפנה"ס.

יהושפט התעסק ברפורמות פנימיות: צמצום הפולחן של אלים רבים (פוליתאיזם), הפצת תורת ה', כלומר הוראת חוקי הדת והדרכת העם, וארגון מחדש של מערכת המשפט והצבא. הוא חיזק את ההנהגה האזרחית וביצר ערים.

הפעולות לדחיקת הפולחנים והבמות המשיכו את המגמה שהתחילה בימי אסא. התיקונים לא תמיד הושלמו, אך היה ניסיון לטהר את הפולחן ולבמות שלא היו במקדש.

יהושפט דאג שיעורים ופקחים להפצת תורת ה' וליישום המשפט הדתי במדינות עריה.

אחרי שהצטרף למלחמה שבה נפצע אחאב, הנביא יהוא בן חנני נזף בו על תמיכתו ברשעים. בתגובה הוא חזק את בתי הדין. הרפורמה אולי לא המציאה חוקים חדשים, אבל הושם דגש על ארגון וניהול המוסדות השיפוטיים.

יהושפט ארגן את המינהל האזורי, על פי המקרא הוא קיבל מיסים סדירים והקים מחסנים ומצודות לשמירתם. מצודות וערים מבוצרות שמיוחסות לימיו נמצאו בחפירות, בין היתר רמת רחל, חורבת עוזה וקדש ברנע.

כוחו הצבאי של יהושפט נזכר במקורות המקראיים כאחד מערכי העוצמה של ממלכתו.

בשנות שלטונו חיזק יהושפט ברית עם ממלכת ישראל. את ברית השלום חיזקו נישואים בין בתי המלוכה: בנו יהורם נשא לאשה בת אחאב. הברית אילצה אותו להצטרף למסע אחאב נגד ארם ברמות גלעד, שם אחאב נהרג.

הקשרים עם ישראל גם חיזקו יחסים כלכליים עם צור. הנביאים התנו ביקורת על ההתחברות הזו, והפסיקה המקראית מציינת שהנסיון המסחרי והדיפלומטי גרם גם לבעיות דתיות ולירידה באמונה שגרמה בסופו של דבר להידרדרות ברוחניות בארץ.

הברית עם ישראל הקימה תנופה מסחרית. יהודה ניצלה מכרות נחושת בארבה, והעיר עציון גבר (אולי חוף עקבה) שגשגה כנמלה ומרכז מסחרי. יחד עם אחאב ועם אחזיהו הוקמו אוניות לאופיר, ארץ הזהב, אך האוניות נשברו והפרויקט פסק.

יהושפט הרחיב את שליטת יהודה באזורים הפלשתים ובנגב הרחוק. הוא הקים רשת ביצורים שהבטיחה את דרכי הנגב.

יהושפט הצטרף לקרבות נגד ארם במרד רמות גלעד, ובקרבות אחרים דיכא יחד עם יהורם בן אחאב מרד של מישע מלך מואב.

בתקופתו חזרה להופיע פעילות פולשית מדרום וממזרח. בתחילה אדום הייתה כפופה ליהודה באמצעות נציב, אך בסוף ימיו נראה שמשלוט על אדום נרשמה דעיכה. פלישות של בני מואב, עמון ואדום אילצו אותו להכריז על צום וכל זאת הובילו לחשש על יציבות הגבולות.

לפני מותו הוריש יהושפט לבניו נכסים רבים כולל מצודות. מן הניסוח במקרא הסיקה המסורת ההלכתית במשנה ובתלמוד שכלל דיון על אופן קניין בשם "קנין אגב" (קניין אגבי, רכישה שבוצעה יחד עם עניין אחר).

יהושפט היה מלך יהודה. בתחילה היה עוצר משנת 870 לפנה"ס. משנת 867 לפנה"ס עד 846 לפנה"ס היה המלך.

יהושפט רצה שאנשים יאמינו באל אחד. (פוליתאיזם זה אמונה בכמה אלים.)
הוא שלח אנשים ללמד את תורת ה', כלומר חוקי הדת, ולארגן בתי דין.

הוא מסרב להקריב בבמות זרות. ניסיונותיו לנקות את הארץ מהפולחנים לא תמיד הושלמו.

הוא שלח מורים ושופטים כדי ללמד את העם ולפתור חילוקי דעות.

נביא האשים אותו בעזרה לרשעים. אז הוא שיפר את מערכת המשפט כדי שתהיה צודקת.

הוא בנה מבצרים ומחסנים. חפירות מצאו מצודות מתקופתו, למשל חורבת עוזה ורמת רחל.

הוא חבר עם אחאב מלך ישראל. בנו יהורם נשא אשה מבית אחאב. הם יצאו לקרב ברמות גלעד. אחאב נהרג שם.

יהושפט ושותפיו ניסו גם לשלוח אוניות לאופיר, מקום שמקושרים לזהב, אבל הספינות נשברו.

המסחר עם המדבר וים סוף גדל. ערי נמל כמו עציון גבר שגשגו.

יהושפט השתתף במלחמות נגד ארם ומואב. במסע נגד מואב ניצחו הוא ויהורם.

לפני מותו נתן יהושפט לבניו מתנות ורכוש, ומסורת ההלכה למדה מזה כללים על קניין.