יוהאן גוטליב פיכטה

יוהאן גוטליב פיכטה (19 במאי 1762, 27 בינואר 1814) היה פילוסוף גרמני מרכזי באידיאליזם הגרמני ותלמיד של עמנואל קאנט.

פיכטה נולד בסקסוניה ב-1762. הוא החל ללמוד בסמינר התאולוגי ביינה ב-1780, אבל פרש לפני סיום התואר ב-1784. לאחר מכן עבד כמורה פרטי בציריך. ב-1790 התארס לקרובת משפחה של המשורר קלופשטוק והחל לעסוק בכתבי קאנט. ב-1792 פרסם חיבור בעילום שם, ורבים חשבו שהוא של קאנט. קאנט זיהה ושיבח את עבודתו. ב-1794 מונה לפרופסור באוניברסיטת יינה. בעקבות מחלוקת על האתאיזם עבר ללמד בברלין. פיכטה מת בגיל 51 מטיפוס וקבור בבית הקברות דורותנשטאדטישר. בנו עמנואל הרמן גם תרם לפילוסופיה.

פיכטה אינו מקבל את החלוקה של קאנט בין "הדבר כשלעצמו" (נואומנה, עולם שאינו נגלה לנו ישירות) ו"תופעות" (פנומנה, מה שאנו חווים). הוא טען שיש לנטוש את רעיון העולם הנואומנלי. במקום זאת טען שההכרה, היכולת לדעת ולחוות, היא הבסיס היחיד לחוויה. כלומר, המציאות כפי שאנו מכירים אותה תלויה בהכרה שלנו.
רעיון זה הפך למרכיב מרכזי באידיאליזם הגרמני. פיכטה גם מיוחס לעיתים לתזה, אנטיתזה, סינתזה, רעיון שמיוחס לעתים לטעות להגל. מעבר לכך כתב גם על פוליטיקה והשפיע על רעיונות של לאומיות גרמנית.

פיכטה היה אנטישמי. כבר ב-1783 התנגד לתת יהודים זכויות אזרחיות. בכתביו ונאומיו המשיך לבטא עמדות שליליות כלפי יהודים, וב-1806 נאמניו לעם הגרמני חיזקו את תנועת הלאומיות שלו.

יוהאן גוטליב פיכטה (1762, 1814) היה פילוסוף גרמני. פילוסוף זה אדם שחושב על שאלות גדולות.

פיכטה נולד בסקסוניה. ב-1780 התחיל ללמוד בסמינר, אבל עזב ב-1784. הוא עבד כמורה פרטי. ב-1790 התעכב על כתבי קאנט ופגש אותו. ב-1792 פרסם ספר בעילום שם. רבים חשבו שזה ספר של קאנט. קאנט קרא ושיבח אותו. ב-1794 מונה פרופסור ביינה. מאוחר יותר לימד בברלין. הוא מת בגיל 51 מטיפוס.

פיכטה אמר שהדרך שבה אנו חושבים, ההכרה, כלומר היכולת להבין ולחוות, קובעת הרבה ממה שאנו מכנים מציאות. זאת דרך שונה להסביר את העולם מאשר אצל קאנט. רעיונותיו השפיעו על פילוסופים אחרים. לעתים מייחסים לו את הרעיון של "תזה, אנטיתזה, סינתזה", דרך שבה מחשבה מתפתחת.

פיכטה חשב רע על יהודים ולא רצה לתת להם זכויות אזרחיות. הוא ביטא דעות אלו גם בנאומים שלו. זו דוגמה לכך שאדם גדול בעשייה איננו תמיד צודק בכל דבר.