יוזף זיסקינד אופנהיימר, שנודע בשם יוזף זיס אופנהיימר, נולד כנראה ב-1698 או 1699 בהיידלברג. הוא היה בנקאי ויועץ כספי לדוכס קרל אלכסנדר מווירטמברג. לאחר מותו הפתאומי של הדוכס, נעצר אופנהיימר והוצא להורג ב-4 בפברואר 1738 ליד שטוטגרט.
אופנהיימר גדל במשפחה יהודית ממעמד בינוני. בשנות נעוריו נסע, כנראה, לאמסטרדם, וינה ופראג. כבר בראשית שנות ה-20 של המאה ה-18 הוא עבד כאיש כספים ושירת נסיכים בדרום-מערב גרמניה.
בשנת 1732 הכיר אופנהיימר את קרל אלכסנדר, והחל ללוות אותו כלכלית. כשהדוכס עלה לשלטון ב-1733, זכה אופנהיימר לסמכויות נוספות. ב-1736 מונה ליועץ פיננסי ופוליטי בכיר. המינוי יצר מתיחות: הדוכס היה קתולי, תושביו פרוטסטנטים, ואופנהיימר היה יהודי בעמדה חשובה.
אופנהיימר הנהיג רפורמות מרקנטיליסטיות. מרקנטיליזם היא תורת כלכלה שהדגישה תעשייה, יצור ושליטה במסחר. הוא ייסד תעשיות טבק, משי ופורצלן והקים את הבנק הראשון של וירטמברג. הטיל מיסים חדשים, מכר זכויות מסחר וסחר באבנים ומתכות יקרות. פעולות אלה חיזקו את קופת המדינה וגם את עושרו האישי.
התמיכה של הדוכס בשינויים אלה נעשתה בלי לשתף את נציגי המעמדות, שלטענתם היה להם כוח ווטו. המדיניות והעושר של אופנהיימר עוררו קנאה ושנאה בקרב פקידים ואזרחים. חייו המפוארים צברו לו אויבים רבים. כשמת הדוכס ב-12 במרץ 1737, אופנהיימר נעצר מיד.
אופנהיימר הורשע בעבירות כולל בגידה, גזל אוצר המדינה, קבלת שוחד וטענות על יחסים עם נשים גרמניות. נטען שאחד המקרים כלל צעירה בת ארבע-עשרה. עם זאת, גזר הדין שניתן ב-9 בינואר 1738 היה קצר, וללא פירוט ראיות מפורשות.
בבידוד ניסו כמרים לשכנעו להתנצר. העינויים בכלא היו מתונים לפי התיעוד, ולא היו קשורים לדתו. הוא נתלה על הגרדום ב-4 בפברואר 1738. לפני מותו אמר קריאת שמע. אלפי צופים הגיעו להוצאה להורג. כמה מנהיגים יהודיים ניסו לסייע לו, ואחרים העידו נגדו מתוך כוונה להרוויח.
גופתו הושארה תלויה במשך שש שנים בכלוב ברזל צבוע באדום, כאזהרה. רק ב-1744 נתן הדוכס קרל אויגן רשות לקבור את שרידיו. רעיון הכלוב מיוחס ליועץ בשם פון פפלוג.
סיפורו של אופנהיימר שימש השראה ליצירות רבות. ב-1827 כתב וילהלם האוף נובלה שגינתה את העוול שבגזר הדין. הרומן המפורסם של ליון פויכטוונגר משנת 1925 נתן לפרשה תפוצה רחבה.
בעולם הקולנוע הופקה ב-1934 גרסה בריטית ביים לותר מנדס והשתתף בה השחקן קונרד ויידט. ב-1940 הופק בגרמניה סרט תעמולה נאצי בשם Jud Süß, בבימוי פייט הרלן ובתמיכת יוזף גבלס. בסרט זה הוצגו מסרים אנטישמיים חזקים. הסרט הוצג למיליוני צופים, ואחרי המלחמה הואשמו יוצריו בפשעים בשל תפקידם בהפצת שנאת יהודים.
יוזף זיס אופנהיימר נולד בסוף המאה ה-17 בהיידלברג. הוא היה בנקאי ועבד עבור דוכס בשם קרל אלכסנדר. אחרי שהדוכס מת, עצרו אותו והוציאו אותו להורג ב-4 בפברואר 1738.
אופנהיימר גדל במשפחה יהודית. הוא עבד באירופה כאיש כספים. הדוכס נתן לו לנהל כסף ומשימות חשובות.
הוא עזר לפתח תעשיות כמו טבק ומשי. הקים גם בנק. זה עזר למדינה ולהכנסותיה. כך גם הוא התעשר.
חלק מהאנשים כעסו עליו. הם לא אהבו שהוא מקבל הרבה כוח ושיש לו חיים מפוארים. אחרי שמת הדוכס, עצרו את אופנהיימר.
אופנהיימר הורשע בדברים רבים ונידון למוות. לפני מותו הוא אמר תפילה יהודית חשובה שנקראת קריאת שמע. הרבה אנשים צפו בהוצאותו להורג.
לאחר מותו השאירו את גופתו בכלוב ברזל במשך שש שנים. זה היה כאזהרה לאחרים. שנים אחר כך אפשרו לקבור אותו כראוי.
סיפור חייו הפך לספרים ולסרטים. ב-1925 יצא ספר מפורסם על שמו. בשנות ה-30 וה-40 ביימו גם סרטים. אחד הסרטים ב-1940 שימש את הנאצים להפיץ שנאה כלפי יהודים. הסרט הוצג להרבה אנשים.
הסיפור מזכיר שקידום של אדם יכול לעורר גם קנאה ושנאה. הוא גם מראה איך סיפורים יכולים לשמש לטוב או לרע.
תגובות גולשים