מרקנטיליזם

מרקנטיליזם

מרקנטיליזם היא תורה כלכלית הגורסת שעושר האומה נקבע על פי כמות הזהב והכסף שברשותה. לפי התיאוריה, מאזן מסחרי חיובי, יצוא גדול יותר מייבוא, מגדיל את ההון המדיני. כדי להשיג זאת הממשלה מעודדת ייצוא ומגבילה יבוא בעזרת מכסים, מכסות ומיסוי. מדיניות כזו נקראת פרוטקציוניזם.

המרקנטיליזם שלט ברוב אירופה מהמאה ה-16 עד המאה ה-18 ותמך בהתעצמות מדינות הלאום. תקופה זו אופיינה בכיבושים ואימפריות שכבשו קולוניות כדי לנצל משאבים ולמצוא שווקים. דוגמה קיצונית היא הוצאת הזהב מאמריקה הלטינית שהגדילה את אוצרות ספרד. במהלך המאה ה-18 רעיונות אחרים, בעיקר של אדם סמית', החלו לפקפק במשטר הזה ולהחליף אותו בתפיסת הסחר החופשי. ארצות הברית פיתחה גרסה משלה של מדיניות נאו-מרקנטיליסטית דרך מנהיגים כמו המילטון. גרמניה שמרה על אלמנטים מרקנטיליסטיים מאוחרים יותר.

לא היה מרקנטיליזם אחיד אחד. המונח נטבע במאה ה-18 על ידי מבקרים, אך היסטוריונים אימצו אותו. מרקנטיליסטים ראו את הכלכלה כ"משחק סכום אפס", רווח של מדינה אחד משמעו הפסד של אחרת. כתוצאה, מדיניות חיצונית התמקדה במלחמה על שווקים ובפיקוח על הייצוא והייבוא.

בתחום המדיניות הפנימית לא הייתה הסכמה מלאה. חלק תמכו במונופולים ובפיקוח ממשלתי, וחלק אחר זיהה שחיתות וחוסר יעילות במערכות כאלה. מרבית המרקנטיליסטים הסכימו שיש לדכא את כוח העבודה, כלומר לשמור על שכר נמוך ולדרוש עבודת מרובה, כדי למקסם ייצור ולצבור הון. רעיונות אלו התקשרו לשינויים כלכליים רחבים, מעבר מכלכלה פיאודלית לכלכלה של מדינות לאום, התפתחות ערים, חשבונאות מודרנית וגילוי העולם החדש.

מבקרים רבים תקפו את המרקנטיליזם עוד לפני אדם סמית'. מבקרים כמו ג'ון לוק ודייוויד יום טענו שהוא מפספס נקודות חשובות. רעיון היתרון ההשוואתי, שרק ריקארדו ניסח במלואו מאוחר יותר, מראה ששתי מדינות יכולות להרוויח מסחר על ידי התמחות. דייוויד יום הבהיר שאיסוף זהב לא מבטיח עושר תמידי, כיוון שמחירי הזהב והסחורות משתנים. בהמשך הגיעה האסכולה הפיזיוקרטית ולבסוף אדם סמית' שטען שסחורות, עבודה ומוסדות הם מקורות השגשוג, ולא רק מצבורי זהב.

המחאה כנגד מרקנטיליזם הובילה להורדת חסמי סחר ולדחיפה לעקרונות סחר חופשי בבריטניה במאה ה-19. עם זאת, תהליך ההחלפה בגרמניה ובצרפת לקח זמן רב יותר.

למרות הדחייה של עקרונותיו, המרקנטיליזם השפיע רבות. כלכלנים במאה ה-20, בייחוד ג'ון מיינרד קיינס, קיבלו חלק מרעיונותיו, למשל חשיבות מאזן התשלומים והתערבות ממשלתית במצבי משבר. על כן חלק מהמדיניות המודרנית זכתה לכינוי נאו-מרקנטיליזם. מדינות כמו יפן זוכות לעתים לתיאור זה.

במדינת ישראל נעשה שימוש במדיניות הגנתית דמויית מרקנטיליזם עם הקמת המדינה. הוטלו מכסי מגן והוגנו ענפי חקלאות ותעשייה. חלק מהמניעים היו כלכליים, אך גם ביטחוניים ואידאולוגיים. כיום ענף החקלאות בישראל קטן ופחות רווחי, ולמעט כמה גידולים מיוחדים ורווחיים הוא לא תחרותי מבחינת עלות מול מדינות ה-OECD. הסכמי סחר בינלאומיים כגון GATT ו-WTO אילצו הורדת חסמים, אך ממשלות עדיין מספקות סובסידיות והגנות במקרים מיוחדים, בעיקר מחשש לאי־זמינות יבוא בעת מצבי חירום או אמברגו.

מרקנטיליזם

מרקנטיליזם אומר שעושר המדינה זה כמות הזהב והכסף שיש לה. לכן מדינות ניסו לייצא יותר ולייבא פחות. יצוא זה מה שהן מוכרות למדינות אחרות. יבוא זה מה שהן רוכשות ממדינות אחרות. כדי להפחית יבוא הן השתמשו במכס, מס על מוצרים שמגיעים מבחוץ.

הרעיון שלט בעיקר מהמאה ה-16 ועד ה-18. בתקופה זו מדינות בנו אימפריות וכבשו קולוניות. הספרדים הוציאו זהב רב מאמריקה הלטינית. מאוחר יותר אנשים כמו אדם סמית' טענו שסחורות ועבודה חשובים יותר מזהב.

לא כל המרקנטיליסטים חשבו אותו דבר. אבל רבים ראו את הכלכלה כתחרות שבה רווח של מדינה אחת פוגע באחרת. מדיניות מרקנטיליסטית כללה גם דיכוי העובדים. כלומר שמרו על שכר נמוך כדי לייצר יותר.

מבקרים אמרו שמסחר לא חייב להיות משחק שבו רק צד מנצח. רעיון היתרון ההשוואתי אומר שכל מדינה תמחה במה שהיא טובה בו. דייוויד יום הראה שאיסוף זהב לא תמיד מגדיל עושר בגלל שינויי מחירים.

חלק מהרעיונות נשארו. כלכלנים מאוחרים, כמו קיינס, חשבו שחלק מהנושאים המרקנטיליסטיים חשובים. כיום יש מדינות שמשתמשות במדיניות דומה בשם "נאו-מרקנטיליזם".

בישראל אחרי הקמת המדינה שמרו על תעשיות וחקלאות בעזרת מכסים וסיוע. המטרה הייתה גם ביטחון ואידאולוגיה. היום חקלאות בישראל לא תמיד רווחית. לפעמים הממשלה מסבסדת חקלאים כדי לשמור על גידולים חשובים.