יוחנן העשרים ושניים

יוחנן העשרים ושניים (שמו לפני כן ז'אק דואז; 1249, 4 בדצמבר 1334) היה אפיפיור מ-7 באוגוסט 1316 עד מותו.


ז'אק דואז נולד בקאור בדרום-מערב צרפת למשפחה פשוטה. הוא התחנך אצל הדומיניקנים (מסדר נזירים) בעירו. למד רפואה במונפלייה ותאולוגיה ומשפטים בפריז. שימש ככומר ראשי ולימד משפטים בטולוז. ב-1300 מונה לבישוף פרז'ו, ב-1309 שימש בחצרו של שארל השני מאנז'ו, וב-1310 מונה לבישוף אביניון. ב-1312 הוכר כקרדינל.

אחרי מות קלמנס החמישי ב-1314 התפתחו חילוקי דעות בין קרדינלים איטלקיים לצרפתיים. במשך כשנתיים לא נבחר אפיפיור. ב-1316 כנס המלך פיליפ החמישי בליון ועדת בחירה של עשרים ושלושה קרדינלים שבחרה בז'אק דואז. הוא היה האפיפיור השני בתקופת ישיבת האפיפיור באביניון, תקופה שנמשכה עד 1378.


יוחנן העשרים ושניים היה מעורב רבות בפוליטיקה של אירופה. ב-1320 הגיע אליו העתק מהצהרת ארברומות' על עצמאות סקוטלנד, שהופנתה אליו. המחלוקת המרכזית היתה עם לודוויג הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. האפיפיור סירב לאשר את בחירתו של לודוויג, ולודוויג השיב שלא מכיר בסמכות האפיפיור להכריע בכך. ב-23 במרץ 1324 הטיל עליו האפיפיור חרם (גזירה של הכנסייה שנועדה להרחיק אדם מהקהילה הדתית). ב-1328 כתר לודוויג ברומא ומינה אנטי-אפיפיור (טוען כתר שלא הוכרה על ידי הכנסייה), ניקולס החמישי, אך זה נאלץ להתפטר ב-1329.

בפן התאולוגי התפתחו מחלוקות חשובות. קבוצת פרנציסקנים שנקראה "הרוחניים" דגלה בעקרון העוני, כלומר שלפיו ישו ותלמידיו לא החזיקו ברכוש. תומכים בולטים של העמדה כללו את ויליאם מאוקאם. הכנסייה, דרך בתי הדין של האינקוויזיציה (חקירות וכינוסים כנסייתיים), גינתה את התביעה והכריזה עליה כפירה. האפיפיור גינה גם תורות של מיסטיקאים ומחשובי דעות כמו מייסטר אקהרט. כן עלתה מחלוקת על שאלה תאולוגית נוספת: האם המתים נהנים מקרבת האל מיד אחרי המוות, או רק אחרי יום הדין. בתחילה יוחנן החזיק בעמדה שהתשובה היא רק אחרי יום הדין, אך שינה את דעתו מאוחר יותר וקיבל שהצדיקים זוכים לקרבת האל אחרי מותם.

יוחנן היה זקוק למשאבים כספיים כדי לבסס את שלטונו באביניון ולשמור על נכסי הכנסייה באיטליה. כדי לגייס כספים הוא מכר משרות כנסייתיות תמורת תשלום, פעולה שנקראת סימוניה (מכירת משרות של הכנסייה). הוא טען כי המעבר לאביניון גרם לאובדן הכנסות מרומא.

יוחנן העשרים ושניים נפטר באביניון ב-1334. אחריו נבחר בנדיקטוס השנים עשר.

יוחנן העשרים ושניים נולד ב-1249 ונפטר ב-4 בדצמבר 1334. הוא היה אפיפיור מ-1316 עד מותו.


שמו לפני שהפך לאפיפיור היה ז'אק דואז. הוא גדל ליד קאור בדרום צרפת. למד רפואה ותאולוגיה. הוא היה בישוף של כמה ערים ומונה קרדינל. ב-1316 בחרו אותו האחראים בכנסייה לאפיפיור. מאז ישב האפיפיור באביניון, עיר בדרום צרפת.


יוחנן העשרים ושניים נכנס לוויכוחים חשובים. הוא לא הסכים עם לודוויג הרביעי, קיסר גדול. הוא הטיל עליו חרם (עונש של הכנסייה). לודוויג הכתיר אדם אחר לאפיפיור. אותו אדם קיבל את התואר "אנטי-אפיפיור" (טוען שלא נקלט על ידי רוב הכנסייה), והוא פרש אחרי כמה שנים.

היו גם חילוקי דעות על עוני במסדר הפרנציסקנים. קבוצה בשם "הרוחניים" טענה שדברים לא צריכים להיות בבעלות הכנסייה. הכנסייה הכריזה על הרעיון הזה כבלתי נכון. יוחנן גם מחה נגד רעיונות של מלומדים כמו ויליאם מאוקאם ומייסטר אקהרט.

יוחנן אמר בהתחלה שהמתים לא נהנים מקרבת האל עד יום הדין. אחר כך שינה דעתו וקיבל כי הצדיקים כן נהנים מקרבת האל אחרי מותם. כדי לשלם הוצאות הוא מכר משרות בכנסייה בעד כסף. זה נקרא סימוניה (מכירת משרות).

יוחנן העשרים ושניים מת באביניון ב-1334. אחרי מותו נבחר בנדיקטוס השנים עשר.