יוכבד בת-מרים (זֶ'לזְנְיַאק) (30.4.1900, 7.1.1980) הייתה משוררת עברייה ישראלית. זכתה בפרס ביאליק לספרות יפה (1964) ובפרס ישראל לספרות (1972).
נולדה במינסק, ברוסיה הלבנה, בשם יוכבד זֶ'לזניאק. למדה קורסים פדגוגיים בעיר חרקוב והשלימה לימודיה באודסה ובמוסקבה. בגיל 17 החליפה את שם משפחתה לבת-מרים, כי ראתה את עצמה כמשוררת.
את שיריה הראשונים פרסמה ב-1922 בכתב העת "התקופה". המשיכה לשלוח שיריה לעיתונות העברית מחוץ לברית המועצות, ועד עלייתה לארץ ישראל ב-1929. קובץ שיריה המוקדמים יצא לאור בישראל בשם "מרחוק" בשנת 1932. מהדורה אחרונה של הספר נדפסה ב-1985.
לא נישאה, אך הייתה אם לשלושה: המשורר העברי הסובייטי שמעון (סמיון טריבוקוב), שנרצח על ידי המשטר הסטאליניסטי ב-1937; מרייסה בת-מרים כצנלסון, גנטיקאית; ונחום ("זוזיק"), לוחם הפלמ"ח, שנהרג ב-1948 בקרבות להגנת ירושלים. לאחר מותו של נחום נהגה ללבוש בגדים שחורים.
נקברה בבית הקברות קריית שאול.
בשנת 1996 הוציאה השירות הבולאי סדרת בולים בשם "סופרים עבריים בדורות האחרונים". הבול שהוקדש לה עוצב על ידי האמנית רות (בקמן) מלכא. תל אביב ובאר שבע קראו רחוב על שמה.
"מרחוק" (1932); מהדורה אחרונה של הקובץ יצאה ב-1985.
פרס ביאליק לספרות יפה (1964); פרס ישראל לספרות (1972).
יוכבד בת-מרים נולדה ב-1900 במינסק. משוררת = אישה שכותבת שירים. היא חיה עד 1980.
למדה הוראה בעיר חרקוב. שינתה את שמה לבת-מרים כשהייתה צעירה, כי רצתה להיות משוררת.
החלה לפרסם שירים ב-1922. עלתה לארץ ב-1929. הוציאה ספר שירים בשם "מרחוק" ב-1932. הספר נדפס שוב אחרי מותה.
הייתה אם לשלושה ילדים. אחד מבניה נהרג על ידי המשטר ברוסיה ב-1937. אחר נהרג במלחמה ב-1948. אחרי מותו לבשה בגדים שחורים.
נקברה בבית הקברות קריית שאול.
בשנת 1996 הופיע בול עם דיוקה. גם רחובות בתל אביב ובבאר שבע נקראו על שמה.
"מרחוק" (1932).
קיבלה פרסים חשובים בספרות: פרס ביאליק ופרס ישראל.
תגובות גולשים