יום

''יום'' הוא חלק היממה המואר, מהרגע שהשמש מתחילה להאיר ועד שקיעתה.
לעיתים המילה מתרחבת כדי לכלול גם את הלילה ומקבילה ל'יממה', 24 שעות הכוללות יום ולילה.
לדוגמה, בשנת 2007 נעשה שימוש בשעון קיץ מסוף מרץ עד סוף אוקטובר כדי להזיז את השעות הפעילות אל שעות היום ולהפחית שימוש בתאורה מלאכותית.

אורך היום משתנה במהלך השנה. בחצי הכדור הצפוני היום הקצר ביותר הוא ב־21 בדצמבר, והארוך ביותר ב־21 ביוני.
בחצי הכדור הדרומי המועדים מתהפכים.
פעמיים בשנה אורך היום שווה לאורך הלילה; אלה ימי שוויון, שבהם השמש נמצאת בסימטריה מול כדור הארץ.
בקצוות כדור הארץ, בקוטביים, היום או הלילה יכולים להימשך כחצי שנה.

בהלכה היהודית רוב המצוות מתייחסים ליום שכ"הולך אחרי הלילה", כלומר התאריך משתנה בתחילת הלילה.
היום מתחיל בזמן עלות השחר, כשהאור ראשון מופיע בשמים, אף אם השמש עצמה עדיין מתחת לאופק.
לכתחילה נהוג להתחיל את היום בנץ החמה, ברגע שזה נראה מעל האופק.
היום מסתיים בשקיעת החמה, ואחריה יש זמן של "בין השמשות" עד צאת הכוכבים.
"שעה בהלכה" מחלקת את היום ל‑12 שעות זמניות, ולכן אורך השעה משתנה עם עונות השנה.

על פי הסיודוס המיתולוגי, המהרה (ביוונית: Ημέρα) היא אלת היום. היא מיוחסת כבת של ניקס (הלילה) וארבוס (הצללים).
בתיאור אחר של הסיודוס היא מופיעה כאחותה של ניקס ולא כבתה.

''יום'' הוא הזמן שבו יש אור מהשמש. זה מתחיל משקיעת השמש עד הזריחה.
לפעמים אומרים גם 'יממה', זה כל ה‑24 שעות, יום ולילה ביחד.
בשנים מסוימות משתמשים בשעון קיץ. זה מזיז את השעון כדי שנפעל יותר בשעות האור.

אורך היום משתנה בכל השנה. בחצי הצפוני היום הקצר הוא ב־21 בדצמבר.
היום הארוך הוא ב־21 ביוני. בחצי הדרומי זה הפוך.
פעמיים בשנה היום והלילה שווים זה לזה. זה נקרא יום שוויון.
בקוטביים יש יום או לילה שנמשך כחצי שנה.

ביהדות התאריך משתנה כשהלילה מתחיל. היום נחשב מתחילת עלות השחר.
עלות השחר היא רגע שבו מתחיל להיראות אור בשמים.
יש גם את נץ החמה, כשהשמש עולה ממש מעל האופק.
היום נגמר כששוקעת השמש, ואחר כך יש זמן של בין השמשות עד שתראו את הכוכבים.

במיתולוגיה היוונית המהרה היא אלת היום. היא קשורה לניקס, אלת הלילה.