יום הדין

״יום הדין״ הוא רעיון דתי על זמן אחרית הימים. זהו יום שבו, לפי אמונה, כל בני־האדם יעמדו למשפט בפני אלוהים על מעשיהם. הרשעים יקבלו עונש והצדיקים יקבלו מחילה וקרבה לאל.

בשימוש יומיומי המונח גם מתאר יום גורלי בחיי אדם או ציבור, שבו ניתנים דין וחשבון על מעשיהם. הביטוי ההליצי "יום פקודה" משמש למשמעויות דומות, למשל בגיוס מילואים.

עוד נתון מעניין הוא שההגדרות שונות בדתות שונות. כל דת וקבוצת מאמיניה מגדירה מי נחשב צדיק, ומי זכאי לגמול. ישנה גם שאלה לוגית קשה: כיצד ייהנו הצדיקים בגן־עדן אם יקראו להם לראות קרובים שסובלים בגיהנום?

ביהדות יום הדין הוא היום שבו כל הברואים עומדים לפני הקב"ה (השם האלוהי) ונשפטים. בתנ"ך מופיע התיאור כ"יום ה'" או "יום למשפט". ישנם גם תיאורים של "היום הגדול והנורא" אחרי מלחמת גוג ומגוג.

במסורת היהודית ראש השנה נחשב כיום דין כללי, שבו נכתבים גזרי־דין לשנה: מי יחיה ומי מות.

בברית החדשה, במיוחד בבשורה על־פי מתי, יום הדין מתואר כאירוע שבו האל יושב על כיסאו ומחליט על גורלם של אנשים. ישבצו את ה"כבשים" מימינו למלכות השמים ואת ה"עזים" משמאל לעונש נצחי.

בחזון יוחנן (הספר האחרון) מופיעה תשתית לתיאורים של סוף הימים: מלכות אלף השנים, מלחמת גוג ומגוג, דמות האנטיכריסט וארמגדון (קרב מכריע במקום בשם תל מגידו). לאחר המלחמה מנצח ישו, מתרחשת תחיית־המתים, ויש שיפוט שבו מצטיינים אמונה ומעשים טובים. במשך הדורות פרשו את החזון בדרכים שונות: חלק ראו אותו כמסר רוחני, אחרים ציפו למימוש פיזי ומידי, ויש מי שחזון זה פירש באופן מודרני ואקטואלי, כגון כמה אוונגליסטים.

באסלאם יום הדין נקרא יום־אלקיאמה (יום התחייה). לפי האמונה, המתים יקומו והאדם יעמוד למשפט לפי ספרו שבו נרשמו מעשיו. אחרי המשפט יצעדו בני־האדם על גשר דקיק מעל להבות הגיהנום; רק המאמינים התמים יעברו אל הגן, ושאר החוטאים יפלו לגיהנום.

נושא יום הדין שימש אמנים בימי־ביניים וברנסאנס. דוגמה מפורסמת היא ה"יום הדין" של מיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית. מוזיקלית, ורדי שילב את נושא ה"דיאז אירה" (יום הזעם) ברקוויאם שלו, וברליוז השתמש במוטיב זה גם ביצירתו. רעיון יום הדין חוזר גם בתרבות הפופולרית, למשל בסרטי פעולה שמציגים איום להכחדת האנושות.

בתרבות ובספרות עולות שאלות מוסריות על צדק אלוהי. בספר של רוברט היינליין מוצגת דילמה: אדם שנחשב צדיק נכנס לגן־עדן בעוד אהובתו נשפטת אחרת, וזה מעורר מחלוקת על צדקיות הגמול.

יום הדין הוא רעיון דתי על יום מיוחד. ביום הזה, לפי האמונה, אנשים עומדים לפני אלוהים.

מטרת היום היא לבדוק את המעשים. אנשים טובים ינצלו ויכנסו לגן־עדן. אנשים רעים יקבלו עונש.

ביהדות קוראים לזה גם "יום ה'" או "יום למשפט". ראש השנה נחשב ליום שבו נכתבים גזרי־דין לשנה הבאה.

בברית החדשה יש תיאור שבו ישו ישב על כיסא וישפוט אנשים. יש תיאורים של קרב בשם ארמגדון. לאחר מכן יקומו המתים והשופטים יחליטו מי נכנס לגן־עדן.

באסלאם קוראים לזה "יַוּם אלקיאמה". זאת אומרת "יום התחייה". אז המתים קמים והאנשים עוברים מבחן. יש גשר דקיק מעל להבות, ורק המאמינים עוברים בשלום.

הנושא מצולם באמנות ישנה ובמוזיקה. מיכלאנג'לו צייר תמונה מפורסמת על היום הזה בקפלה הסיסטינית. גם מוזיקה וסרטים מדברים על רעיון זה.

הרעיון של יום הדין מעורר שאלות על צדק. לפעמים קשה להבין איך דברים כאלה מסתדרים, וזה מה שעושים חשיבה ודיון.