יום רביעי של האפר הוא יום קדוש בנצרות המערבית. ביום הזה מורחים על המצח או על הראש סימן צלב מאפר. האפר הוא אות אבל ותשובה (חזרה בתשובה, שינוי הלב והמעשים), כהכנה לחג הפסחא.
מנהג זה נהוג אצל קתולים, לותרנים, אנגליקנים וזרמים נוצריים אחרים. האפר מתקבל משריפת כפות דקלים שנשמרו מיום ראשון של הדקלים של השנה הקודמת.
יום רביעי של האפר פותח תקופה של אבל ותענית שנקראת "התענית". התענית מתארכת על פני 40 ימי אבל, אבל למעשה מתחילה 46 יום לפני הפסחא. מדד זה גורם לכך שהיום יחול תמיד ביום רביעי בין 4 בפברואר ל-10 במרץ. בתקופה הזו נמנעים מאמינים ממנהגי אבלות חלקיים, והתענית מסתיימת ביום שישי הטוב ובחג הפסחא, שמציין את תחיית ישו.
עד לפני כינוס מועצת הוותיקן השנייה, כינוס של מנהיגי הכנסייה הקתולית בשנות השישים, היו נוהגים להימנע מבשר במשך כל 40 ימי התענית. מאז 1966 נקבע כי ההימנעות מבשר תתקיים רק ביום רביעי של האפר וביום שישי הטוב, לפי תקנת האפיפיור פאולוס השישי.
לקראת היום שורפים את כפות הדקלים משנה קודמת כדי לקבל את האפר. ברחבי העולם מצוין היום לאחר "יום שלישי השמן" (המארדי גרא), והתחלת התענית מסמנת את סיום הקרנבלים באזורים רבים.
יום רביעי של האפר הוא יום חשוב בנצרות. באותו היום שמים על המצח צלב קטן מאפר. הצלב הוא סימן של עצב ורצון לשפר את ההתנהגות.
היום פותח תקופה שנקראת תענית. תענית נמשכת ארבעים ימים שמובילים לפסחא. פסחא הוא היום של עליית ישו לתחייה.
האפר מגיע משריפת עלי דקל שנשמרו מהשנה הקודמת. יום זה בא אחרי הקרנבלים של המארדי גרא.
מנהג זה נפוץ בכנסיות רבות, כמו בכנסייה הקתולית ובכנסיות פרוטסטנטיות.
תגובות גולשים