יורם נמרוד

יורם נמרוד (4.4.1933, 5.5.1995) היה חוקר, היסטוריון, עיתונאי ופובליציסט. נולד בקיבוץ מזרע. אמו הייתה הניה ייגר; אביו הביולוגי יצחק עזב את הארץ לפני לידתו, לאחר שהאשימו אותו בהריגת בדואי. ילדותו ונערותו עברו במזרע עם אמו ואביו החורג. כאשר אביו הביולוגי שינה את שמו לנמרוד, שינה גם יורם את שם משפחתו.

לאחר שירות צבאי עבר לקיבוץ עין החורש, שם נפטר ולבסוף נקבר.

עבודת הדוקטורט שלו עסקה ביחסי ישראל־ערב בשנים 1948, 1950. רבים מכירים אותו בזכות "תורת המחנות", גישה פרשנית שמפרקת כוחות פוליטיים וכלכליים לשתי תצורות מרכזיות. בתורתו יש הבדל בין גורמים יצרניים (יזמים ופועלים, כלומר אלה שעוסקים בייצור מוצרים) לבין גורמים פיננסיים (שעסוקים בכסף ובהשקעות). לפי נמרוד, שני הצדדים נלחמים על ענייני ההון: היצרנים רוצים הון זול ושוק מטבע יציב; הפיננסיים רוצים עלות כסף גבוהה ותנודתיות, כי כך נוצרות הזדמנויות לספקולציה ורווחים.

נמרוד פעל במסגרת "חוג אורנים". חברי החוג הניחו שהמאבק בין המחנות מופיע ביחס לנושאים גדולים כמו אנרגיה, נשק גרעיני, מלחמה ודמוקרטיה. הם טענו שלעתים מתקיימות קואליציות סמויות, "מחנות", שחוצות גבולות ואידאולוגיות. למשל, גורמים שהתנגדו להחרפת המלחמה הקרה פעלו גם בארצות־הברית וגם בברית־המועצות.

הגישה של חוג אורנים הייתה מושרשת בפרשנות מרקסיסטית. הם האמינו שהמאבק לא תמיד גלוי, ושפעולות ציבוריות מונחות לעתים על ידי מניפולציות בדעת הקהל. לכן נמרוד ראה במחקר כלי לחשוף את השכבות העמוקות של הסכסוך, באמצעות איסוף וניתוח מידע מעיתונות, ארכיונים ומקורות משניים.

חזונו כלל פיתוח מאגרי נתונים גדולים, שבהם ייאצר המידע הגלוי כדי להבין טוב יותר את מאבקי הכוח ולשוות למחיר נמוך. מותו בטרם עת קטע את מימוש החזון הזה.

נמרוד פרסם מחקרים ומאמרים על נושאים כמו נשק גרעיני בישראל, נושא המים, וקואליציות פוליטיות ערב הקמת המדינה. לאחר מותו יצא לאור ב־2000 ספרו "ברירת השלום ודרך המלחמה", המבוסס על עבודת הדוקטור שלו. שם הציע היסטוריה חלופית של מלחמת 1948: לטענתו היו בשני הצדדים שני מחנות, מחנה שהעדיף הסלמה ותומך בגירוש ערבים, ומחנה שביקש להרגיע ולהעדיף פתרון שמנע הסלמה. לפי נמרוד, המאבק בין המחנות המשיך גם בתהליכים המדיניים לאחר המלחמה.

מחקריו עוררו פולמוס. מבקריו טענו שהניתוח שלו נשען על חוכמת הבדיעבד ושיש בו זיקה פוליטית ברורה. לכן דרכו האקדמית נתקלה בקשיים. יחד עם זאת, עבודותיו מוערכות על ידי חלק מהמבקרים בשל כמות המידע והעומק החשיבתי שבהן.

יורם נמרוד (4.4.1933, 5.5.1995) היה חוקר ועיתונאי. הוא נולד בקיבוץ מזרע. אמו קוראים לה הניה. אביו הביולוגי עזב את הארץ לפני לידתו כי האשימו אותו בעבירה קשה. יורם גדל עם אימו ואביו החורג.

הוא שינה את שם משפחתו כשאביו שינה את שמו. אחרי שירותו בצבא עבר לקיבוץ עין החורש. שם נפטר וקבור.

עבודת הדוקטורט שלו בחנה את היחסים בין ישראל לשכנותיה בשנים 1948, 1950. הוא פיתח רעיון שנקרא "תורת המחנות". זה אומר שיש שני סוגי כוחות בחברה: יצרנים, אנשים שעושים ומייצרים דברים, ופיננסים, אנשים שעוסקים בכסף ובהשקעות. לפי נמרוד, הכוחות האלה רבים לעתים על ענייני כסף והשפעה.

הוא וחברים ב"חוג אורנים" חשבו שלעתים יש קואליציות סמויות שמחברות אנשים ומקומות שונים. הם גם האמינו שמנהיגים ומשפיעים משתמשים בכל מיני דרכים כדי לשנות דעת קהל. נמרוד רצה לאסוף הרבה מידע מעיתונות ומארכיונים, ולבנות מאגר גדול שיעזור להבין מי משפיע ומדוע. הוא לא הספיק להשלים את זה.

פרסומים שלו עסקו בנשק גרעיני, במים ובקשרים בין מפלגות לפני הקמת המדינה. אחרי מותו יצא ספרו "ברירת השלום ודרך המלחמה" ב־2000. שם הוא תיאר איך בשנות 1948 היו שני מחנות: אחד שרצה להלחם ואחד שרצה לנסות לפתור את המחלוקות בדרך שאפשרה שלום.

המחקרים של נמרוד עוררו דיונים ונקודות מבט שונות על ההיסטוריה והפוליטיקה.