יחמור פרסי

יחמור פרסי (שם מדעי: Dama mesopotamica) הוא מין של יחמור. הוא חי בעבר בארץ ישראל, נכחד ממנה, אך הושב לטבע מאז שנות ה-90. היחמור גם משמש כסמל פיקוד הצפון של צה"ל.

אורך גופו מגיע לשני מטרים, וזנבו כ-20 ס"מ. זכר ממוצע שוקל כ-100 ק"ג, ונקבה כ-60 ק"ג. הזכר גדול יותר ובעל צוואר עבה. בכל המלטה נולד בדרך כלל ולד אחד או שניים. תוחלת החיים כ-16 שנים. רק לזכרים יש קרניים, תכונה שנקראת דו-צורתיות זוויגית (כשמינים שונים בין זכרים לנקבות).

הפרווה סמיכה והצבע משתנה בעונות: בחורף חום-אפור, בקיץ חום-כתום עם נקודות לבנות ופס לבן בצד הגוף. גחונו לבן. קרני הזכרים משוטחות ומסועפות בבגרות. אצל צעירים הקרניים פשוטות, וכל שנה מתווסף סעיף חדש. הקרניים נושרות מדי פברואר וגדלות מחדש עד יולי. בתחילה הקרניים מכוסות בעור הנקרא "עורית" ואז נושרת.

יחמורים חיים בעדרים קטנים. ההזדווגות בסתיו. זכרים משמיעים קול עמוק בעונת הרבייה, עורכים טקסי ראווה ונאבקים בקרניהם. המאבקים יכולים להיות עזים ולעיתים להסתיים במותם של הזכרים. הנקבות מתרכזות סביב הזכר השולט.

עופרים (תינוקות היחמור) נולדים בתחילת הקיץ. הם כהים יותר מהמבוגרים ונושאים כתמים בהירים. כשהעופרים רעבים הם ניגשים לנקבות המניקות.

היחמור חי ביער ובחורש צפוף, בחורש פתוח ובגדות נהרות. נראה כי הוא מעדיף אזורים שאינם מצוקיים.

היחמור היה מוכר באזור ארץ ישראל והוזכר גם במקורות עתיקים. עדויות מצביעות על נדירותו באזור מאז סוף המאה ה-19, והפרט האחרון ניצוד בסביבות 1922. נדירות זו הובילה להכחדה מקומית.

בשנת 1956 נמצא עדר קטן בדרום־מערב איראן. חלק מהפרטים נשלחו לגרמניה להקמת גרעין רבייה. בסוף שנות ה-70 הובאו לישראל זוגות מגרמניה, וב-1978 התקבלו עוד נקבות שהגיעו מטהראן בתנאים דרמטיים בזמן המהפכה.

הגרעין בחי-בר כרמל גדל ובהמשך הוחלט להשיב יחמורים לטבע. שחרור ראשוני החל ב-1996 בנחל כזיב בגליל העליון. מאז מפעם לפעם משוחררת קבוצת פרטים מהחי-בר ומגני חיות אחרים. תוכנית נוספת החלה בגן החיות התנ"כ"י בירושלים ובוצעו ניסיונות שחרור באזור הרי יהודה, אך חלקם נכשלו עקב התרגלות לבני אדם ומפגעים כמו מסילות רכבת וכלבי בר.

נכון ל-2024 הושבו לטבע 207 יחמורים בישראל (156 מגן החיות התנ"כ"י ו-51 מחי-בר כרמל). מתוך אלה 107 נקבות ו-100 זכרים. האוכלוסייה הכוללת בישראל מוערכת בכ-500 פרטים, כשכ-300 חיים בצפון וכ-110 באזור נחל שורק.

כיום יחמורים חיים בנחל כזיב, בגליל המערבי ובגליל העליון (ליד סאסא), בכרמל ובאזור נחל שורק בהרי יהודה. המשך מעקב מראה התאמה לחיי הבר והיו גם המלטות בטבע.

יחמור פרסי (שם מדעי: Dama mesopotamica) הוא סוג של יחמור. הוא חיה גדולה וחזקה. בעבר חי בארץ ישראל. אחר כך נכחד כאן וחזר בטבע בעשורים האחרונים.

גופו עד שני מטרים. הזנב כ-20 ס"מ. הזכר כבד יותר מהנקבה. לזכרים יש קרניים. נקבות לא בעלות קרניים. הקרניים נושרות כל שנה. הפרווה משתנה לעונות: בחורף חום-אפור, בקיץ חום-כתום עם נקודות לבנות. העופר הוא התינוק של היחמור.

היחמור אוהב יערות, חורשים וגדות נהרות. הוא נמנע מאזורי צוקים.

לפי עדויות הוא היה נפוץ בעבר בארץ ישראל. במאה ה-20 הוא כמעט נעלם מהאזור.

בשנת 1956 מצאו יחמורים בדרום-מערב איראן. פרטים הובאו להרבה גני חיות. כמה הובאו לישראל בשנות ה-70. בבית גידול בחי-בר כרמל גידלו הרבה יחמורים. מאז שנות ה-90 החלו לשחררם בטבע. השבה הצליחה בצפון ובאזורים אחרים.

נכון ל-2024 הושבו לטבע 207 יחמורים בישראל. יש היום כ-500 יחמורים בארץ. הם חיים בגליל, בכרמל ובאזור נחל שורק.