יחסי טורקיה, ישראל הם מערכת יחסים מורכבת שהשתנתה לאורך השנים. טורקיה, שהפכה למדינה ברובה אחרי נפילת האימפריה העות'מאנית (1923), שלטה בעבר במרחב שבו נמצאת היום ישראל. הרקע ההיסטורי הזה משפיע עד היום על היחסים.
טורקיה הייתה המדינה המוסלמית הראשונה שהכירה בישראל, ב־1949. בתחילת שנות החמישים הוקמו יחסים דיפלומטיים רשמיים. בשנים הבאות היחסים עברו עליות ומורדות עקב שיקולים אזוריים ופוליטיים, למשל המערכת הבינלאומית אחרי מלחמות אזוריות והשפעות הבריתות של טורקיה עם מדינות אחרות.
אחרי מלחמת ששת הימים (1967) נקבעה טורקיה בקו שיוצמד לעמדה הערבית נגד כיבושים ישראליים. "מדיניות ההצמדה" כאן פירושה שקביעת מדיניות טורקיה כלפי ישראל הושפעה מפעולות ישראל בשטחים הפלסטיניים.
בשנות ה־70 וה־80 חלו פרקים של מתיחות, ולפעמים הורדת דרגי ייצוג דיפלומטי, כמו אחרי חוק ירושלים ב־1980.
מ־1986 התחממו הקשרים שוב. בשנות ה־90 נוצר שיתוף פעולה נרחב כלכלי, מדיני ובטחוני. טורקיה וישראל קידמו הסכמי סחר, חילופי ביקורים רמי דרג ושיתופי פעולה צבאיים ואימונים. הסיבות לכלכליות ולביטחוניות כללו חיזוק יכולת ההגנה, סחר, ותאום מול יריבות אזוריות.
האלימות באזור ותהליכי שלום תקועים גרמו להתחמקות בקשרים. עליית מנהיגים חדשים בטורקיה ויציבות פוליטית אחרת שינתה את הטון בין בירות שתי המדינות.
עם עליית רג'פ טאיפ ארדואן חלה הדרדרות ביחסים. ב־2008, 2009 היו טענות קשות מצד ארדואן נגד מדיניות ישראל בעזה. ב־2010 אירע משבר גדול בעקבות המשט למען עזה (המשט המרמרה), שבו נכנסו פעילים ימיים לעבר הרצועה וספינות שנשלחו ניסו לעבור דרך הים; האירוע הוביל להרג של אזרחים טורקים ולמשבר דיפלומטי חמור. שתי המדינות ירדו לדרגים נמוכים בשגרירויות והוטלו סנקציות מסוימות.
בשנים שלאחר מכן נרשמו גם שלבי רגיעה: ב־2013, 2016 הושגה הפשרה שכללה פיצוי משפחות נפגעי המרמרה, החזרת שגרירים והסכמות לשתף פעולה בתחומים מסוימים.
לאחר ההסכם חזרה פעילות דיפלומטית חלקית. בין השנים האלה חזרו שיחות רמות ושרי חוץ ביקרו זה אצל זה. לצד זאת נשארו מחלוקות ציבוריות וקולות קיצוניים משני הצדדים.
ב־2022 חודשה הפעילות הדיפלומטית באופן מלא, ונשיאי שתי המדינות קיימו ביקורים רשמיים. הוחזרו שגרירים והתגברו שוב קשרי מסחר ותיירות, אם כי המתיחות האזורית תמיד הייתה גורם משפיע.
בעקבות ההסלמה באוקטובר 2023 (האירועים לאחר 7 באוקטובר) חזרו רגעים קשים ביחסים. משטחים ציבוריים ותמיכה פומבית בחמאס מצד מנהיגים טורקיים החריפו את המתח. ישראל החזירה חלק מנציגיה והחלה אזהרות מסע. טורקיה הטילה הגבלות סחר ב־2024 והכריזה על עצירת פעילות מסחרית מסוימת. בכמה מקרים הודיעו על הפסקת טיסות ופעולות מסחר.
היחסים הצבאיים היו חזקים בשנות ה־90 ובתחילת שנות ה־2000, עם אימונים משותפים ויצוא נשק. הם נחתכו או הוקפאו ברגעים של משבר. יחד עם זאת, בעשור האחרון דווח על שיתוף מידע מודיעיני ששמר על ביטחון שתי המדינות ומנע מתקפות.
בשנות ה־90 נחתם הסכם סחר חופשי (1997). הסחר גדל לשיא בעשור הראשון של המאה ה־21. טורקיה הייתה יעד תיירותי פופולרי לישראלים, וב־2007 למעלה מ־400,000 ישראלים ביקרו בה. מתח מדיני מוריד את התיירות ואת הסחר; ב־2024, 2025 הוטלו הגבלות וסנקציות שהשפיעו קשות על יבוא חומרי בניין, כלי רכב ומוצרים אחרים.
מספר נושאים פוליטיים גם הם משפיעים: היחס לטבחי המאה ה־20, הסכסוך עם הכורדים, ומדיניות טורקיה בסוריה. בקביעות פוליטית רגישות לגבי הכרה ברצח העם הארמני השפיעה על מדיניות ישראל.
הקשר נשאר תנודתי: יש תקופות של שיתוף פעולה ושגרירים, ויש תקופות של קיפאון וסנקציות. האירועים האזוריים, מדיניות ממשלות ומדיה ציבורית משפיעים מאוד על הכיוון. לצד המחלוקות יש אינטרסים כלכליים וביטחוניים שמובילים לעיתים לניסיונות פשרה ושיתוף פעולה, ובעתות משבר להחרפה של המחלוקות.
טורקיה וישראל הן שתי מדינות שכונתיות. לפעמים הן חברות. לפעמים הן מתווכחות.
טורקיה הכירה בישראל ב־1949. זה היה חשוב כי טורקיה היא מדינה מוסלמית גדולה. בשנים אחרי זה היו עליות וירידות ביחסים.
- בשנות ה־90 השתפו המדינות בשיתוף פעולה בכלכלה ובצבא.
- ב־2010 היה אירוע על ספינות שנשלחו לעזה. באותו אירוע נפגעו אזרחים טורקיים וזה גרר משבר גדול. ("משט המרמרה" הוא שם לאותה משלחת אנושית דרך הים.)
- ב־2016 השתכנעו חלק מהצדדים להתפייס. ישראל שילמה פיצויים, והשגרירים חזרו.
- ב־2022, 2023 שוחזרו קשרים רשמיים. נשיאים ודיפלומטים נפגשו.
- ב־2023, 2024 הייתה מלחמה גדולה באזור. אחרי זה חזרו חילוקי דעות. טורקיה הטילה הגבלות סחר. זה פגע בסחורות ובתיירות.
- יש בין המדינות גם שיתוף פעולה וגם סכסוכים.
- כסף, תיירות, וביטחון משפיעים הרבה על היחסים.
- לפעמים מדברים ומפתרים, ולפעמים יש הפסקות בקשרים.
תגובות גולשים