"ייהרג ואל יעבור" הוא כלל הלכתי שאומר שעל מצוות מסוימות לא יעבור אדם גם אם זה יעמיד את חייו בסכנה. הכוונה בעיקר לשלוש עבירות חמרות: שפיכות דמים (הרצח), גילוי עריות (יחסי מין אסורים בתוך המשפחה או עם בני/בנות מין מסוים לפי התורה) ועבודה זרה (פולחן לאלים אחרים, כלומר עבודה למתווך או פסל). בדרך כלל אף אחד לא יצווה למסור את חייו כדי לבצע עבירות אלה. במקרים מיוחדים הכלל יכול לתפוס גם עבירות נוספות.
השלוש הללו מוזכרות במסורת ובתלמוד כחומרות שאין לעבור עליהן בכל מחיר. הן נתפסות כנושאים של עמידה על קידוש השם ומניעת חילול הדת.
הוראת היסוד היא שאסור להרוג אפילו כדי להציל את עצמך. יש דיונים הלכתיים על מצבים מורכבים, למשל מי שנזרק כדי להרוג תינוק, האם הוא חייב למסור את נפשו; התלמוד והפרשנים דנים בשאלה זו ומובאים טעמים שונים.
איסורי גילוי עריות מהתורה נכללים בייהרג ואל יעבור. גם מגעים וההתקרבות המינית אסורים בחומרה. יש ויכוח אם יחסים עם גויה (אישה לא יהודייה) נכללים תמיד, ומתי הדין תלוי בפרהסיה (שהמעשה נעשה בפומבי) או בצנעה.
מקרים של התנהגויות שמעודדות יחסי אישות, כמו עמידה ערומים או דיבורים מעוררי תאווה, נתפסים בעיני רבים כאביזרים (דברים נלווים) של גילוי עריות. לכן יש הסבורים שגם על מעשים כאלה ייהרגו ולא יעברו.
עבודה זרה מוגדרת כאסור חמור. לאורך ההיסטוריה יהודים מתו ולא הסכימו לעבוד עבודה זרה, למשל בתקופות של כפייה דתית כמו האינקוויזיציה בספרד. חז"ל למדו שאיסור זה כולל גם מסירת נפש.
התלמוד והפרשנים דנים בשאלת התאבדות כדי למנוע חילול השם או עבירה. יש סיפורים תנ"כיים ומדרשיים על מי שהתאבדו או סירבו לעבור עבירות קשה, והפוסקים נחלקים האם ומתי מותר או אסור.
בסיפור שאול המלך יש מחלוקת בין הפוסקים אם מותר היה לו להתאבד לפני מותו במלחמה. הביאו מספר טעמים התומכים ומבקרים את מעשיו.
שלושה גיבורים בספר דניאל שסירבו לעבוד אלילים ונשקלו לבעירה. נס שגרם לכך שלא נשרפו הפך את סיפורם לסמל של גבורה במסורת היהודית.
אגדה תלמודית שעוסקת בילדים שנמנעו מפגיעה מינית, ויש פרשנויות הלכתיות שונות לגבי מעשה זה והאם הוא ראיה שמותר להתאבד כדי לא לעבור עבירה.
במצב של שעת השמד, כאשר מנסים בכוח להמיר דת עם גזירה רחבה, יש דעות שמחייבות מסירת נפש גם על עבירות קלות כדי לא לחולל את הדת.
כאשר הכפייה נעשית בפומבי, כדי להכריח על הדת, הדין חמור יותר. עבירות אפילו קלות עלולות להיות בגדר ייהרג ואל יעבור במקרה כזה.
כשהכפייה מתרחשת בחשאי לא מתוך רצון להביא להמרה דתית, הדין גמיש יותר: לפוסקים יש מסקנות שונות בנוגע אם מותר לעבור או להיהרג.
אם המכריח רוצה רק לסיפוקו האישי, יש דעות שאז אין חובה להיהרג, גם אם המעשה נעשה בפומבי. יש מחלוקות הלכתיות לגבי היקף הסייג הזה.
יש ויכוחים בין הראשונים האם אדם שעבר עבירה בזמן סכנת נפשות נענש על כך. הרמב"ם למשל כותב שאדם כזה לא יקבל עונש בית דין, אך ייחשב כחילול שם שמים.
התלמוד דן גם במצבים אחרים שנוגעים לכבוד ולבושה ציבורית, ויש מי שמבארים רעיונות מוסריים סביב הלבנת פנים ובושה.
התייחסות הלכתית ותלמודית למקרה של הבאת בושה לציבור. יש הנחות שקורבן בושה בפומבי דומה ברעיון למסירת נפש, אך הפרשנות ההלכתית נחלקת.
יש מקור אחד המיוחס לרבי מאיר שטוען שאפילו איסור גזל הוא בגדר ייהרג ואל יעבור. המעשה מעורר דיונים על מי יכול להציל עצמו ברכוש האחרים ומתי. יש פסיקות שמאפשרות הצלה בתשלום לאחר מעשה.
בקהילות מסוימות, כמו יהדות ביתא ישראל, שמירת השבת נחשבת למצווה שחייבים למות ולא לעבור עליה.
בזמנים מודרניים נודעו פסקי דין שבאו בהשאלה מרעיון "ייהרג ואל יעבור" כדי לגנות פעולות ממשלתיות או שינויים חברתיים. דוגמאות כוללות גילויים בפסקי דורות שונים בנושאי גיוס ושטחי ארץ.
"ייהרג ואל יעבור" אומר: עדיף למות מאשר לעשות כמה חטאים קשים. שלוש העבירות העיקריות הן: רצח, גילוי עריות (קשרים אסורים במשפחה) ועבודה זרה (לעבוד פסלים או אלים אחרים). בדרך כלל לא מפקירים את החיים כדי לעשות אותן.
הן החשובות ביותר ואין לעבור עליהן גם בסכנה.
אסור להרוג. אפילו לא כדי להציל משהו אחר.
קשרים מיניים שנאסרו בתורה הם דברים חמורים.
גם מעשים שמעוררים את התאווה, כמו עמידה ערומה או נגיעות, נחשבים כקשורים לחטא זה אצל רבים.
לעבוד פסלים או אלים אחרים אסור מאוד. היסטוריה מלאה בסיפורים על אנשים שמסרו את נפשם ולא עזבו את אמונתם.
יש סיפורים ותשובות שונות על מתי מותר או אסור לקחת את החיים כדי לא לחטוא.
יש ויכוח אם המלך שאול צודק כשסיים את חייו לפני הקרב.
שלושה אנשים בספר דניאל שסירבו לעבוד פסל. הם ניצלו בנס.
אגדה על ילדים שעמדו מול סכנה כדי לא לעבור עבירה קשה.
כשמנסים בכוח לשנות את הדת של כולם, יש דעות שאפילו על דברים קטנים חייבים למות ולא לעשות אותם.
אם הכפייה נעשית בפומבי, זה חמור יותר.
יש מי שאמר שאפילו לגזול אסור גם אם מסכנים אותך, וההלכה דנה בזה.
בחלק מקהילות שמירת השבת נחשבת חשובה מאוד עד כדי ויתור על החיים במקרים מסוימים.
בזמנים מודרניים השתמשו ברעיון הזה כדי לעמוד מול צווים חשובים, לפי רבנים שונים.
תגובות גולשים