ימית

יימית הייתה התנחלות בעירונית שהוקמה בשנת 1975 בפתחת רפיח, בקצה הצפון‑מזרחי של חצי האי סיני, על חוף הים התיכון בין רפיח לאל־עריש. התנחלות, יישוב שנבנה במקום שנוי במחלוקת או מעבר לגבולות הרגילים. ימית שוחררה כמרכזו של חבל ימית ותוכננה להיות עיר חוף גדולה של כ־250,000 תושבים. ב־21 באפריל 1982 העיר פונתה ונהרסה במסגרת הסכם השלום בין ישראל ומצרים.

בשנות ה־70 הוכנה תוכנית להרחבת ההתיישבות ואינטגרציה של רצועת עזה והאזור הסמוך לה. על פי התוכנית, שאותתה עליה מדיניות הביטחון והפיתוח, ימית אמורה הייתה לכלול נמל מים עמוק, נמל אוויר שהתקווה הייתה לבססו על שדה התעופה הצבאי 'איתם', תחבורה יבשתית ותשתיות תת‑קרקעיות לחשמל ותקשורת. התכנון גם כלל מתקני התפלה למים, אוניברסיטה ואף תכנון לכור גרעיני, מתקן לייצור חשמל באמצעות אנרגיה גרעינית.

המטרה הייתה להפוך את ימית לעיר החוף השלישית של ישראל אחרי תל־אביב וחיפה. ענפי הכלכלה שהוזכרו היו תיירות, תעשייה וטכנולוגיה. התוכנית כללה גם שתילת מיליוני עצים כדי למנוע סופות חול ולשמור על הנוף.

גרעין המתיישבים הראשון כלל עולים מברית המועצות. עבודות התשתית החלו כבר ב־1973 ואכלוס ראשוני החל באמצע שנות ה־70. ב־דצמבר 1975 נערך טקס הנחת אבן הפינה, וכ־40 משפחות הראשונות עברו לגור במקום. נבנו יחידות דיור, בית ספר, מרפאה, בית כנסת, בריכת שחייה ואנדרטת צבאית. בתחילת שנות ה־80 חיו בימית כמה אלפי תושבים.

לאחר הסכמי השלום עם מצרים הוחלט לפנות את כל ההתיישבות הישראלית בסיני. בשנת 1980 כבר התגוררו בימית כ־625 משפחות. חלק מהתושבים הסכימו לקבל פיצויים ולעזוב, אך קמו קבוצות שהתנגדו לפינוי והחלו במאבק ציבורי. חלק מהמתנגדים, ובהם פעילים מקבוצות ימין דתיות, התבצרו בעיר לקראת הפינוי.

ב־21 באפריל 1982 פונה המקום. על מערך הפינוי פיקד אריאל שרון. אחרי פינוי המתנגדים נחרבה העיר בבולדוזרים. ההחלטה להרוס נועדה למנוע חזרה של מתנגדים ולמנוע יישוב מצרי בסמוך לגבול.

שרידיה של ימית נותרו בשטח ההריסות. חלק ניכר מהמבנים פורקו ונעקרו וחלקם הועברו למקומות אחרים בישראל, בין השאר למושב דקל. ישיבת ההסדר שפונתה הוקמה מחדש בנווה דקלים ולאחר מכן עברה לעיר אשדוד. במושב דקל הוקם מוזיאון לזכר ימית וליישובי חבל ימית.

יימית הייתה יישוב חוף שהוקם ב־1975 בפתחת רפיח בסיני. יישוב, מקום שבו אנשים גרים ביחד. היא תוכננה להיות עיר גדולה עם הרבה תושבים.

התכנון רצה לבנות נמל גדול, שדה תעופה צבאי בשם 'איתם' ומתקני מים. כור גרעיני, בית גדול שמייצר חשמל מאוד חזק, נזכר גם כן בתוכניות.

התכנית כללה עצים רבים כדי לעצור סופות חול. רצו גם אוניברסיטה ותעשייה ותיירות.

משפחות רבות שעלו מברית המועצות התיישבו שם בהתחלה. ב־1975 הגיעו המשפחות הראשונות. נבנו בתים, בית ספר, בריכה ובית כנסת.

בשנות ה־80 הוחלט לפנות את ימית בגלל הסכם שלום עם מצרים. פינוי, כשמבקשים מאנשים לעזוב מקום. חלק מהתושבים קיבלו פיצויים ועזבו. אחרים התנגדו והתקשו לעזוב.

ב־21 באפריל 1982 פונתה ימית. אחר כך נהרסו הבתים בבולדוזרים. ההרס היה כדי שלא יחזרו לשכן שם.

היום נשארות רק הריסות באזור. חלק מהבתים פורקו והועברו למקומות אחרים בישראל. במושב דקל יש מוזיאון שמספר על ימית.