ימליאן פוגצ'וב

יֵמֵליָאן איבנוביץ' פּוּגָצ'וֹב (1742, 10/21 בינואר 1775) הנהיג את מרד הקוזאקים הגדול ביותר ברוסיה. קוזאקים הם קהילות חצי-צבאיות שגרו לאורך הגבולות ושירתו בצבא. פוגצ'וב נולד במחנה של קוזקי הדון במשפחה אורתודוקסית.

בנערותו שירת בצבא הרוסי בחיל הקוזקים. הוא לקח חלק במלחמת שבע השנים (1756, 1763) ובמלחמת רוסיה, טורקיה (1768, 1774). בגיל 19 נישא לסופיה. ב-1771 הוא ערק מהצבא. אחר כך התערב בשל המרד הקודם והחל לטעון שהוא הצאר נמלט, פיוטר השלישי. אנשים רבים לא האמינו בטענה, אבל כישורי המנהיגות שלו משכו תומכים והוא נבחר לאטמן, מפקד הקוזאקים.

פוגצ'וב נעצר ונמלט ממאסר. ב-1772 הוא שהה בסטניצה מצ'טניה, שם הכיר קבוצות של "מאמיני האמונה הישנה" (Old Believers), אלה שסירבו לשינויים בכנסייה. המשבר עם השלטון ורצון להמשיך את המרד דחפו אותו להתארגן מחדש.

בשנים 1773, 1774 פתח פוגצ'וב מרד באזור נהר יאיק (ששמו שונה לנהר אורל מאוחר יותר). הוא הכריז מרד נגד יקתרינה השנייה וטען שוב שהוא פיוטר השלישי. אליו הצטרפו קוזאקים רבים ותושבים מקומיים כמו טטרים, בשקירים וקלמיקים.

בתחילה הוא זכה בניצחונות וכבש ערים ומבצרים. הוא הטיל מצור על אורנבורג, אך העיר החזיקה מעמד. כוחות צבא סדירים בראשות גנרלים כמו מיכלסון וביביקוב יצאו לדכא את המרד. לאחר הצלחות זמניות הגיעו כוחות אלה והחלו להביס את המורדים.

פוגצ'וב כבש חלקים מהאזור ועבר גם לאזור הוולגה, כולל כיבוש קאזאן. באוגוסט 1774 הובס קרב גדול ליד צריצין (ולאחר כך וולגוגרד) על ידי מיכלסון. שותפיו בגדו בו ב-8 בספטמבר 1774 ומסרו אותו בצורת תמורה כספית. פוגצ'וב הובא למוסקבה ונודע כי הוצא להורג ב-21 בינואר 1775 לפי הלוח הגרגוריאני.

המרד השפיע על השלטון. יקתרינה שינתה שמות מקומות מעורבים במרד, בין היתר שינתה את שם נהר יאיק ל"אורל". גם שמות יישובים נוספים שונו. הממשלה ארגנה מחדש את חלוקת המחוזות והגדילה את מספר הממשלות החדשות.

האצולה הבשקירית, הטטרית והקלמיקית קיבלה הכרה רשמית ברמה של האצולה הרוסית, והורשת להמשך שליטה על איכרים. הקוזאקים קיבלו הקלות בשירות הצבאי. בתי חרושת רבים באורל שהשתתפו במרד ספגו אבדות כלכליות גדולות, והממשלה השקיעה כספים בשיקומם.

המרד וגורלו של פוגצ'וב עוררו עניין בספרות וברשומות ההיסטוריות. אלכסנדר פושקין כתב על המרד את הרומן הקשור "בת הקפיטן". גם לֵב טולסטוי הראה עניין בנושא. בבשקיריה רואים בשותפו של פוגצ'וב, סלבט יולייב, גיבור לאומי.

בתקופה הסובייטית ראו בפוגצ'וב דמות שמתכוננת למהפכה חברתית ולהחלפת שלטון. בחוגים אינטלקטואליים הופיעה תופעה שנקראה "פוגצ'וב באוניברסיטה", שדגלה בניהיליזם.

ב־1918 שונה שמה של הסטניצה מצ'טניה ל"פוגצ'וב" על ידי אישיות מקומית. שמו של פוגצ'וב הונצח גם בכיכרות וכשמות מקומות שונים, למשל בעיר אורלסק שבמערב קזחستان.

יֵמֵליָאן פוגצ'וב נולד ב־1742 במשפחה של קוזאקים. קוזאקים הם לוחמים שחיים בקהילות קרוב למים.

הוא שירת בצבא. בגיל צעיר נשא אישה בשם סופיה. ב־1771 הוא ברח מהצבא.

בשנים 1773, 1774 פוגצ'וב הוביל מרד גדול באזור נהר יאיק. השם יאיק שונה אחר כך ל"אורל".

הוא אמר שהוא הצאר פיוטר השלישי. אנשים רבים הצטרפו אליו. בתחילה ניצח ופשט על ערים.

אבל הצבא הרגיל של המדינה נאסף ונלחם בו. באוגוסט 1774 הובס פוגצ'וב.

ב־8 בספטמבר 1774 חבריו מסרו אותו. הוא הובא למוסקבה והוצא להורג ב־21 בינואר 1775.

אחרי המרד שונו שמות מקומות. השלטון שינה את חלוקת המחוזות.

כמה קבוצות מקומיות קיבלו מעמד רשמי. הקוזאקים קיבלו תנאים קלים יותר בשירות הצבאי.

הסופר אלכסנדר פושקין כתב על המרד בספרו "בת הקפיטן". בבשקיריה זוכרים את חברו של פוגצ'וב, סלבט יולייב, כגיבור.

בשנת 1918 שינה שמו של מקום ליד הולדתו ל"פוגצ'וב". שמו גם מופיע בכיכרות ובשמות ערים.