ינשוף

ינשוף (Asio) הוא סוג של עוף לילה דורס ממשפחת הינשופיים.

בסוג שמנים שמונה מינים.

גודל הינשופים דומה לגודל של תרנגולת צעירה, אך נוצות תפוחות גורמות להם להיראות גדולים יותר. צבעם חום מנומר; כנפיהם וזנבם פחות מבריקים. רגליהם חזקות ומכוסות נוצות, עם טפרים חדים. אצבעותיהם מסודרות שתי לפנים ושתי לאחור.
ראש הינשוף גדול ורחב. עיניו ממוקמות בחלק הקדמי ומשתלבות לראייה סטריאוסקופית, ראייה שנותנת תחושת עומק. פרצוף-השמע, אזור נוצתי סביב הפנים, אוסף צלילים ומכוון אותם לאוזניים. צווארו ארוך וגמיש, והוא יכול לסובב את הראש עד כ־270 מעלות.

הינשוף פעיל בלילה. הוא עף בשקט ואז מתנפל על הטרף בעזרת טפריו. את הטרף הוא הורג ומקרע בעזרת מקור מאונקל, מקור מעוקל המיועד לקריעת בשר. הינשופים מבחינים בטרף בעזרת ראיית לילה חדה ובאמצעות שמיעה רגישה.
הם מקיאים לאחר העיבוד של החלקים הבלתי-מתעכלים, כמו נוצות או עצמות. גליל השאריות שמוקא נקרא צנפה. המזון העיקרי כולל עופות קטנים, מכרסמים, זוחלים, חרקים ודגים.

הינשופים חיים בזוגות וחולקים את הטיפול בגוזלים. הנקבה מטילה ודוגרת על הביצים, והזכר מביא מזון עד שהצעירים לומדים לעוף.
לא בונים קן; הם משתמשים בגזעים חלולים, בכוכים, בסלעים או בקינים נטושים של ציפורים אחרות. מספר הביצים בתטולה נע בדרך כלל בין 2 ל־9, ולעיתים רחוקות עד 12. הגוזלים בוקעים עיוורים ומכוסים בפלומה דקה.

המין הנפוץ בישראל הוא ינשוף העצים, ויש גם פריסה רחבה של תנשמות. טווח מוטת הכנפיים הממוצע בישראל הוא כ־166 סנטימטרים.

שמו נגזר מקולות הנשיפה שהוא משמיע, ואולי מהמילה "נשף" שפירושה לילה. בהיסטוריה נקשרו ינשופים לעתידות ולעשיית כשפים, בשילוב עם מראה עיניהם הדמוי-אנושי וקולותיהם. ביוון העתיקה, ובעיקר באתונה, שויך הינשוף לאלת החכמה אתנה, ולכן הפך לסמל חכמה ולסמל על מטבעות עתיקים.

הינשוף נזכר במקרא כאחד מהעופות הטמאים, וכעוף של חרבה בספר ישעיה.

בתלמוד (ברכות) הוא מופיע בשם קפופא ונזכר כאחד מהעופות שלא יפה לחלום עליהם.

ינשוף (Asio) הוא עוף לילה דורס ממשפחת הינשופיים.

יש בסוג שמונה מינים.

גודלו של הינשוף דומה לתרנגולת צעירה. נוצותיו יכולות להיראות תפוחות.
הוא חום מנומר. רגליו קצרות וחזקות ומכוסות נוצות. יש לו טפרים חדים.
לעיניו מיקום קדמי, וזה עוזר לו לראות עומק, לדעת כמה רחוק משהו נמצא.
הפרצוף סביב העיניים עוזר לו לשמוע טוב יותר. צווארו גמיש והוא יכול לסובב את ראשו הרבה.

ינשופים יוצאים לצוד בלילה. הם עפים בשקט ואז מתנפלים על הטרף. הם הורגים בעזרת הטפרים. מקורם מעוקל ועוזר לקרוע את הבשר.
הם מקיאים חלקים שאינם מתעכלים, כמו נוצות או עצמות. קוראים לזה צנפה.
יאכלו ציפורים קטנות, מכרסמים, זוחלים, חרקים ולעיתים דגים.

ינשופים חיים בזוגות וטפלים בגוזלים יחד.
הנקבה מטילה ובודקת על הביצים. הזכר מביא מזון עד שהגוזלים יעופו.
הם לא בונים קן. הם גרים בגזעים חלולים, בכוכים או בקינים נטושים.
הם מטילים בדרך כלל 2, 9 ביצים. הגוזלים בוקעים עיוורים ומכוסים בפלומה.

המין הנפוץ כאן הוא ינשוף העצים. בנוסף יש גם תנשמות.
מוטת הכנפיים הממוצעת בישראל כ־166 סנטימטרים.

שמו של הינשוף קשור לקולות הנשיפה שהוא עושה ולמילה "לילה".
אנשים קישרו אותו לעתידות ולעשיית כשפים. ביוון העתיקה קישרו אותו לאלה אתנה ולחכמה.

במקרא הוזכר הינשוף כאחד העופות הטמאים.

בתלמוד הוא נקרא קפופא ונאמר שלא יפה לחלום עליו.