שפניים

שפניים (Procaviidae) היא המשפחה היחידה ששרדה בסדרת השפנאים, קבוצת יונקים קטניים צמחוניים. במשמעות ביולוגית, "משפחה" היא קבוצת מינים קרובים, ו"סדרה" היא קבוצת משפחות רחבה יותר.

נפוץ בלבול בין שפניים לארנביים, שהן סדרה נפרדת. בתנ"ך מופיעה תיאור נכון לשפן: "סלעים מחסה לשפנים". בעברית משתמשים לפעמים במילה "שפן" כדי ללעוג לפחדן, וגם המונח "שפן ניסיונות" נובע מבלבול זה.

ההתפשטות כוללת אפריקה, חצי האי סיני, חצי האי ערב, ארץ־ישראל ועד דרום סוריה. המין היחיד הנמצא בישראל הוא שפן הסלע.

אורכם של השפניים עד כ־60 ס"מ. האוזניים קטנות; ברגל הקדמית ארבע אצבעות, ובאחורית שלוש. הגדול שבמינים הוא שפן הסלע (Procavia capensis), עד 4.5 ק"ג. הקטן ביותר המוזכר הוא שפן עצים מזרחי (Dendrohyrax arboreus), כ־2.27 ק"ג.

השפניים ניזונים מצמחים. במערכת העיכול שלהם יש זוג מעיים ואיברים נוספים שעוזרים לעכל טוב יותר מזון צמחי. ההיריון נמשך כ־7.5 חודשים, ובדרך כלל נולדים סביב שלושה גורים. תוחלת החיים נעה בין 7 ל־13 שנים, לפי המין.

אויבים טבעיים כוללים נחשים, עופות דורסים וכמה יונקים טורפים כגון נמרים וקרקלים. בנוסף צדים אותם גם בני אדם מסוימים. באופן מפתיע, קרוביהם החיים הקרובים ביותר הם פיל ותחשאים (manatees), ולא ארנביים כפי שנוטים לחשוב.

שפניים הם משפחה של יונקים קטנים שאוכלים צמחים. "משפחה" כאן אומרת קבוצת חיות קרובות.

אנשים לפעמים מתבלבלים בין שפניים לארנבים. בתנ"ך יש שורה שמזכירה אותם כנכונים: "סלעים מחסה לשפנים".

שפניים חיים בעיקר באפריקה, בסיני ובערב. בישראל חי מין אחד בלבד, שפן הסלע.

שפניים גדלים עד כ־60 ס"מ. יש להם אוזניים קטנות. ברגל הקדמית ארבע אצבעות, ובאחורית שלוש. המין הגדול יכול להגיע לכ־4.5 ק"ג. המין הקטן שוקל כ־2.27 ק"ג.

הם אוכלים צמחים. במעיים שלהם יש איברים שעוזרים לעכל את הצמחים טוב יותר. ההריון נמשך בערך 7.5 חודשים ומולדים בדרך כלל שלושה גורים. יש להם טורפים, כמו נחשים וחיות טורפות אחרות. קרוביהם החיים הם פיל ותחשאים, חיות ימיות גדולות.