יען מצוי

יען מצוי (Struthio camelus) הוא העוף היבשתי הגדול ביותר והמהיר ביותר מבין בעלי החיים ההולכים על שתי רגליים, ומהירותו יכולה להיות עד כ‑65 קמ"ש. אורכו כ‑2 מטרים, גובהו עד 2.5 מטרים ומשקלו עד כ‑160 ק"ג. כנפיו קצרות ואינן מאפשרות מעוף; הן משמשות ליציבות, לפניות חזקות ולעצירה בריצה. נוצות היען שימשו לאורך ההיסטוריה לקישוט ולביגוד.

היען ניזון מעשב, זרעים, חרקים וזוחלים קטנים. הוא בולע גסטרוליתים (אבנים שמסייעות לקיבת השרירים לטחון את המזון). לעיתים נמצאו בבטנם חפצים לא רגילים, כמו פריטים ממתכת או שעונים. ליען אין כלי קול חיצוני, אך בעונת הייחום הזכר מפיק קול עמום מהוושט הרחבה. ראייתו מן הטובות שבעופות שאינם מעופפים.

היען חי בטבע עד כ‑40 שנים, ובשבי עד כ‑50 שנים. תפוצתו מוגבלת לאפריקה, והוא מעדיף שטחים פתוחים כמו ערבה ומדבר. גורמי סיכון עיקריים הם ציד ואיסוף ביצים. בעבר נחשב המין היחיד בסוגו, אך מאז 2014 הוכר מין דומה קטן יותר, היען הסומלי, כיום כמין עצמאי.

היען בוגר מינית בגיל 2, 4 שנים; הנקבות בוגרות בדרך כלל חצי שנה לפני הזכרים. עונת הייחום נמשכת מרץ עד ספטמבר. הזכר מכין נחלת קינון ומבצע טקס חיזור הכולל שריקות ושימוש בכנפיים. היען הוא פוליגני (זכר בדרך כלל מזדווג עם כמה נקבות). הדגירה מתחלקת: ביום דוגרת הנקבה הצבעונית יותר, ובלילה דוגר הזכר השחור, מה שמסייע להסוואה.

המיתוס שהיען טומן את ראשו בחול אינו נכון. היען יכול להתכופף ולהישאר נמוך, מה שיכול ליצור אשליה שהראש "טמון". לעומת זאת, בעיטה של יען היא אמיתית ומסוכנת; רגליו ארוכות וחזקות, והן מיועדות גם להגנה.

עד תחילת המאה ה‑20 היה היען נפוץ בנגב. תת‑המין המזרח‑תיכוני (Struthio camelus syriacus) נכחד בשנות ה‑20 של המאה ה‑20. בשנת 1973 הוקם גרעין רבייה ביוטבתה לאחר הגעת 18 אפרוחים מאתיופיה. בתחילת שנות ה‑2000 נעשה ניסיון להשיב יענים לטבע, אך עד כה ללא הצלחה מלאה.

היען מוזכר במקורות התנ"ך והתרגומים הקדומים, בעיקר במגילת איכה. יש דיון בין החוקרים אם כמה אזכורים אחרים מתייחסים ליען או לעופות אחרים. חלק מהמסורת מזהה גם את המילה הנעמית/נעאמית עם היען.

במקורות ארמיים וחז"ל נקרא היען גם נעמית (בערבית: נַעַאמַה). במסורת מוזכר שימוש בנעמיות בעבודות זיקוק זהב, וגם קיימת אמונה עתיקה שהן יכולות לבלוע זכוכית, על רקע התרשמות ממנהג הבליעה של חפצים שונים.

ברחבי העולם קיימים מרוצי יענים ומרוצי רכיבה על יענים. המנהג נפוץ בחלקים מאפריקה ואף הופיע כאטרקציה בארצות הברית מאז סוף המאה ה‑19. כיום מתקיימים פסטיבלים ומרוצים בכמה מקומות מעת לעת.

(במקור הוצגו תמונות של זכר ונקבה, להקות יענים, יען בכף התקווה הטובה, רכיבה על יען ותמונת ביצים להשוואה.)

יען מצוי הוא העוף היבשתי הגדול ביותר. הוא יכול לרוץ עד כ‑65 קמ"ש. גופו כ‑2 מטרים, ומשקלו עד כ‑160 ק"ג. ליען יש כנפיים קטנות, ולכן הוא לא עף. הוא משתמש בכנפיים כדי לשמור על שיווי משקל בריצה.

היען אוכל עשב, זרעים, חרקים וזוחלים קטנים. הוא בולע אבנים קטנות בשם גסטרוליתים. האבנים עוזרות לקיבת היען לטחון את האוכל. לפעמים נמצאו בבטנו חפצים מוזרים.

ליען יש ראייה מצוינת. לזכר יש קול עמום בעונת החיזור. יענים חיים עד כ‑40 שנים בטבע.

היען בוגר בגיל 2, 4 שנים. עונת ההזדווגות מרץ‑ספטמבר. הזכר מציג ריקוד וקולות. הוא יכול להתרבה עם כמה נקבות. הנקבה דוגרת ביום, והזכר דוגר בלילה. זה עוזר להסוות את הביצים.

לא נכון שהיען משאיר את ראשו בחול. לפעמים הוא מתכופף והוא קטן יחסית לראשו, לכן נראה כך. בעיטה של יען אמיתית ועלולה לפגוע.

היען היה נפוץ בעבר בנגב. תת‑המין המקומי נכחד בשנות ה‑20. ב‑1973 הגיעו יענים מאתיופיה ונוצר מרכז רבייה ביוטבתה. ניסיונות להשיבם לטבע לא הצליחו עד כה.

היען מוזכר במגילת איכה. יש גם אזכורים אחרים שהחכמים ודנים בהם, ולעיתים מזהים עופות אחרים במקום היען.

בכמה מקומות עושים מרוצי יענים. אנשים גם ניסו לרכב על יענים בתצוגות ופסטיבלים. זו פעילות נדירה וקשה לביצוע.