מיקרופון הוא מתמר או חיישן (מכשיר שממיר מידע לסוג אחר של אות) שממיר קול לאות חשמלי.
המיקרופון הופך תנודות של לחץ אוויר, שהן גלי קול, להזנה חשמלית. זו ההתחלה של כל מערכת הקלטה או שידור קול, כמו טלפונים, הקלטות ומערכות הגברה.
פיתוח המיקרופון קשור להתפתחות הטלפון. כמה ממציאים חשובים קשורים לתהליך: אנטוניו מאוצ'י תיאר רעיונות מוקדמים בשנות ה-1850, אלכסנדר גרהאם בל רשם פטנט ב-1876, ותומאס אדיסון פיתח את המיקרופון הפחמי והגיש פטנט ב-1877. דייוויד יוז שיפר את המיקרופון הפחמי וקבע את השם "מיקרופון" (מיקרו = קטן).
מאוחר יותר, ב-1916, אדוארד וונטה ממעבדות בל המציא את המיקרופון הקיבולי (קונדנסר). בשנות ה-20 הוצע שימוש בחומר אלקטרט, וב-1962 פותח מיקרופון אלקטרט יעיל על ידי ג'רארד ססלר וג'יימס וסט.
גם שיטות אופטיות וילידי מעבדות ניסו לפענח קול באמצעות קרני אור, כמו עבודתו של לב טרמין.
העיקריים הם פחמי, גבישי (קריסטלי), דינמי וקיבולי (קונדנסר). הפחמיים והגבישיים כבר לא נפוצים. ההבדל ביניהם הוא באופן ההמרה של תנודות האוויר לאות חשמלי.
מיקרופון דינמי פועל כמו רמקול הפוך: ממברנה (סרעפת דקה) מחוברת לסליל הנע בתוך שדה מגנטי. תנועת הממברנה מזיזה את הסליל, ונוצר זרם חשמלי שמשקף את גל הקול.
למיקרופונים דינמיים יש ממברנה וסליל כבדים יותר, ולכן הם פחות רגישים. זהו יתרון כשקול חזק קרוב מאוד למיקרופון. דינמיים חזקים, עמידים ולא רגישים ללחות. הם מתאימים להופעות חיות וכלי נגינה חזקים.
דוגמה ידועה היא SHURE SM58, מיקרופון דינמי פופולרי לשירה והגברה.
מיקרופון קונדנסר משתמש בממברנה דקה שממוקמת מול לוחית קבועה. ביחד הן יוצרות קבל (קונדנסר הוא שם ישן של קבל, באנגלית condenser).
נדרש מתח קבוע למערכת, לעיתים באמצעות סוללה או מתח פנטום (Phantom Power). קיבולי רגיש יותר לתדרים ונחשב מדויק יותר עבור הקלטות סטודיו.
הריבון משתמש ברצועת מתכת דקה כממברנה. הוא עדין יותר ונחשב לבעל צליל שקוף ומתוק. בעבר היה נפוץ בשנות ה-60 וה-70, ובשנים האחרונות חזר לשימוש.
זהו מיקרופון קטן בצורת קשת שמתלבש על הראש ומגיע אל הפה. מטרתו להקל על מציגים ומדריכים שאינם רוצים להחזיק מיקרופון ביד.
מיקרופון אלחוטי כולל משדר קטן בתוך הידית שממיר את האודיו לגלי רדיו. המקלט מקבל את האות ומחזיר אותו למערכת ההגברה.
יתרון גדול הוא חופש התנועה. יש שיטות שידור שונות, כולל שידור רדיו ואפילו אינפרא-אדום במערכות זולות יותר.
רגישות מוגדרת כיחס בין המתח החשמלי שהמיקרופון מפיק לשינוי בלחץ האוויר. מיקרופון רגיש מפיק מתח גבוה יותר וזקוק לפחות הגברה. לרוב הרגישות נבדקת בתדירות של 1 קילוהרץ בעוצמה נתונה ועל ידי מדידה סטנדרטית.
היענות תדר היא האופן שבו המיקרופון מגיב לתדרים שונים. היא קובעת את "צבע" הצליל והאופי שלו. במדידות בודקים את תגובת המיקרופון לתדרים מ-20 הרץ עד 20 קילו-הרץ ומציגים את התוצאה כגרף תגובה.
מיקרופון הוא מכשיר שמשנה קול לאות חשמלי. אות חשמלי אפשר להקליט ולהשמיע.
מיקרופונים לוקחים תנודות באוויר, קרי גל קול, ומייצרים אות חשמלי דומה.
הרעיון של העברת קול חשמלית הופיע במאה ה-19. כמה ממציאים כמו מאוצ'י, בל ואדיסון עבדו על זה ופיתחו את המכשירים הראשונים.
יש מיקרופונים דינמיים וקונדנסריים. יש גם ריבון (סרט) ומיקרופוני ראש וגם אלחוטיים.
בדינמי יש ממברנה (דף דק) עם סליל שמניע בתוך מגנט. התנועה יוצרת אות חשמלי.
דינמי חזק ועמיד. הוא טוב בזמן הופעות וקול חזק.
בקונדנסר יש ממברנה קרובה ללוחית. ביחד הן עובדות כמו קבל (חלק שמאחסן אנרגיה חשמלית).
הוא רגיש ומדויק. לפעמים צריך לספק לו מתח חיצוני כדי לעבוד.
הריבון משתמש ברצועת מתכת דקה. הוא עדין ונותן צליל נקי.
זה מיקרופון שמתחבר לראש. הוא נוח למדריכים ומנחים.
אלחוטי שולח את הסאונד בגלי רדיו. כך אפשר לזוז בלי כבל.
רגישות אומרת כמה קל למיקרופון להפיק אות. היענות תדר אומרת אילו צלילים המיקרופון שומע טוב יותר.
תגובות גולשים