כפר חסידים

כפר-חסידים הוא מושב (יישוב כפרי חקלאי) בעמק זבולון, ליד קריית אתא והרכסים.

הקמה החלה ב-1924-1925 בתקופת העלייה הרביעית, כשהתארגנו חסידים מפולין להקים מושב חקלאי. המנהיגים הבולטים היו האדמו"ר מקוז'ניץ, ר' ישראל אלעזר הופשטיין, והאדמו"ר מיבלונה, ר' יחזקאל טאוב. קבוצות נוספות של חסידים הצטרפו, ואחד המנהלים הטכניים טיפל במדידות הקרקע.

הקרקעות נרשמו בטאבו כמאות דונמים. החברות שיווקו את המגרשים לחסידים מהמעמד הבינוני, אך רבים נותרו חסרי הון בגלל קשיים כלכליים. הקרן הקיימת לישראל (קק"ל, ארגון שהוקם לטיפול בקרקעות ולפיתוח יהודי ארץ ישראל) רכשה נתח גדול מהשטחים וסייעה בייבוש ביצות ובשליחת מדריכים חקלאיים.


בקבוצה הראשונה שעלתה ב-1925 היו כשלושים צריפים וכ-45 משפחות. המתיישבים חיו בתנאים קשים: צריפי עץ, מעט פרות וחמורים, ועבודה רבה בייבוש ביצות. תכנית המשק כללה חלוקה של קרקע לחקלאות, גידול פרדסים במקומות עם מים, וגידול צאן אצל יועצים מקומיים.

בתחילת הדרך רוב העבודה הייתה ייבוש הביצות והקמת משתלה, רכישת פרות ועדר צאן. בחורף הושלמו המעבר לצריפי קבע בשלוש נקודות יישוב.


קבוצה בשם "עבודת ישראל" ישבה על גבעה מול קיבוץ יגור. בתחילת הקמתה היו כמה עשרות משפחות שגרו בצריפים ועבדו בשדות. הקרן הקיימת שלחה מדריכים חקלאיים, עזרה בחרישה ובניית רפתות, וסיפקה תמיכה מזון לעובדים בהחלפת עבודה עבור חצץ לבניית מבנים.


היישוב סבל מהקשיים: אדמות ביצה, מחלת המלריה, והעדר ניסיון חקלאי בכמות הנדרשת. העזרה מהקק"ל ומהקרן היסוד כללה ייבוש ביצות, מדריכים וכספים למתיישבים שהוכיחו יכולת לנהל משק.

ב-1926 הוחלט לאחד את שני המושבים ולהוסיף גם קבוצת מתיישבי הפועל המזרחי. עד סוף שנות ה-20 גדל היישוב לעשרות משפחות שחיו בשלום ועבדו יחד בשדה.

ב-1930 נחנך כביש שקישר את הכפר לכביש חיפה, נצרת. בשנות ה-30 מונה רב מקומי. בשנות החמישים הכפר הופרד מנהלית לשני חלקים: כפר חסידים א' (חקלאים) וכפר חסידים ב' (תושבים שאינם חקלאים). במהלך השנים רבים מהחסידים הראשונים עזבו, ורוב התושבים כיום הם דתיים לאומיים וחילונים.


בשנות החמישים הוקמו במושבה מעברות, אזורי מגורים זמניים לעולים חדשים, ושיכונים נבנו מאוחר יותר. חלק מהשיכונים הפכו למועצה המקומית נפרדת בשם רכסים, שהוקמה רשמית בשנות ה-50.


בסוף שנות ה-80 המושב נקלע לחובות קשים. באמצע שנות ה-90 הוסדרו החובות במסגרת יישום "חוק גל" ומינוי משקם לאגודה השיתופית.

בשנות ה-2010 הופנו דרישות ממחפשי נכסי נספי שואה לבדיקת מסמכים שנמצאים ביישוב. הטענות כללו רכישות קרקעות על ידי חברות אפשריות ושאלות על בעלי קרקע שנעלמו או נספו.


בית הקירור תוכנן על ידי האדריכל אריה שרון ונבנה ב-1942 לאחסון תוצרת חקלאית, כדי למנוע ירידת מחירים בעת איסוף יבול גדול. בזמן מלחמת העצמאות שימש גם להחזקת כלי נשק. המבנה שוקם ב-2017 וכיום משמש כארכיון היישוב.


ב-1937 הוקם בסמוך כפר נוער דתי שנושא את אותו השם. בתוך הכפר נוסדה לאחר מכן ישיבה שפעילותה עברה למקום אחר ב-2014.


המוזיאון נוסד ביוזמת תושב המושב, גדי יעקב. הוא מוקדש לחיי היומיום בעיירות יהודיות במזרח אירופה, ומשרת כמקום זיכרון ומבקרים.

כפר-חסידים הוא מושב. מושב הוא כפר שבו חיים חקלאים.

היישוב נפתח בשנות ה-20 על ידי חסידים מפולין. היו שם שני מנהיגים חשובים.

החסידים קנו אדמות וגרו בצריפים. הם עבדו כדי לייבש ביצות.


ב-1925 הגיעו משפחות רבות. הם גידלו פרות, צאן וירקות.

הקרן הקיימת לישראל (קק"ל, ארגון שעוזר לפתח קרקעות) עזרה בשליחת מדריכים ובייבוש הקרקע.


קבוצה שנקראה "עבודת ישראל" גרה על גבעה. הם בנו רפתות ולולים ועמלו בשדות.


היו קשיים: אדמות ביצה, מחלות וחוסר ניסיון חקלאי. אבל בעזרת עזרה חיצונית היישוב המשיך לגדול.

בשנות ה-30 וה-50 המקום התארגן מנהלית. חלק מהכפר הפך למקום שנקרא רכסים.


ב-1942 בנו בית קירור לשמור תפוחי אדמה ופירות. זה עזר לשמור על היבול ולמכור במחיר נכון.

המבנה שוקם ב-2017 וכעת הוא ארכיון.


בקרבת המושב פעל כפר נוער דתי. גם קמה ישיבה שפעלה שנים.

מוזיאון בשם יענקל'ס שטעטל מציג חיי היום-יום בעיירות יהודיות במזרח אירופה. המוזיאון הוקם על ידי גדי יעקב תושב המושב.