יַעֶפֶת, שנקראת גם "ג'ט לג", היא הפרעה בשעון הביולוגי הנגרמת כשהאדם עובר במהירות בין אזורי זמן.
השעון הביולוגי הוא מקצב צירקדי, קצב יום־לילה שמיוצב בעיקר בהיפותלמוס במוח. על העור ובאיברי הגוף מפוזרים חלבונים שנקראים קריפטוכרומים. קריפטוכרומים הם חיישני אור שמזהים הבדל ברמות האור. כשהם קולטים ירידה באור, הם שולחים סיגנל למוח. ההיפותלמוס מתחיל לייצר מלטונין, הורמון השינה, שעוזר לגוף להתכונן לשינה.
כדור הארץ מחולק לאזורי זמן. יש 24 שעות ביום ו־360 מעלות סביב כדור הארץ, לכן רוחב אזור זמן ממוצע הוא כ־15 מעלות. השעה המכוונת נמדדת לפי המרידיאן שעובר בגריניץ', שנקרא UTC (זמן אוניברסלי מתואם). כשמטיילים מהר ממקום אחד לאחר, השעון הפנימי נשאר מכוון לפי הזמן הישן. זה גורם לבלבול בייצור מלטונין ולתסמינים כמו עייפות, בחילה ולעתים מיגרנה.
אמצעי מקובל לנסות להתאים את השעון הוא מלטונין סינתטי שנלקח בלילה למשך כמה ימים. זאת יכולה להיות עזרה מוגבלת, מכיוון שאחרי חזרה לאזור המקורי הגוף צריך להתרגל שוב וההתאמות עלולות להתנגד זו לזו.
ייָעֶפֶת, או ג'ט לג, קורה כשמטיילים מהר בין אזורי זמן.
לגוף יש שעון פנימי שמסדר שינה וערות. השעון הזה נקרא שעון ביולוגי. על העור יש חלבונים שנקראים קריפטוכרומים. קריפטוכרומים הם חיישנים שמרגישים אור. כשהם מרגישים פחות אור, הם שולחים הודעה למוח. המוח מייצר מלטונין. מלטונין הוא חומר שעוזר לנו להירדם.
העולם מחולק לאזורי זמן. יש 24 שעות ביום. השעה שמחשבים לפי גריניץ' נקראת UTC, זוהי השעה הבסיסית.
כשנוסעים במהירות למקום שבו השעה שונה, השעון הפנימי מתבלבל. זה יכול לגרום לעייפות ולתחושת חוסר נוחות. אנשים לפעמים לוקחים מלטונין מלאכותי בלילה לכמה ימים. זה עוזר אבל לא תמיד פותר הכל, כי כשחוזרים הביתה השעון צריך להתרגל שוב.