''תא קולט אור'' הוא נוירון שמכיל אופסינים, חלבונים רגישים לאור. המונח פוטורצפטר (photoreceptor) מתאר גם את הקולטנים העצביים וגם את התאים שמכילים אותם. כשהאופסין בולע פוטון, קבוצת רטינל (מולקולה שמגיבה לאור) משנה צורה, ומתחילה שרשרת תגובות שיורידות את מתח המנוחה של התא ויפעילו או יעכבו את פעילותו העצבית.
קנים אחראים לראיית לילה. בכל עין כ-120 מיליון קנים, בעיקר בהיקף הרשתית. הם רגישים לעוצמת אור ולא לצבעים, ופועלים טוב בתנאי חשיכה. קני העין מכילים רודופסין, פיגמנט המורכב מסקוטופסין וחומר רטינל. הרודופסין רגיש במיוחד לפוטונים באורך גל כ-498 ננומטר. בתא קנה יש מבנה של דסקיות מסודרות, שמכילות את הרודופסין בכמות גדולה.
מדוכים אחראים לראייה חדה ולזיהוי צבעים. בכל עין יש כ-6 מיליון מדוכים, מרוכזים בגומה המרכזית (fovea) שבמרכז הרשתית. קיימים שלושה סוגים עיקריים של מדוכים, כל אחד רגיש לטווח גל אחר: קצר (S), בינוני (M) וארוך (L). רגישויותיהם המירביות הן בערכים סביב 420, 534 ו-564 ננומטר. שילובים של פעילות המדוכים הללו יוצרים את תפיסת הצבע. אצל חלק מהנשים קיים סוג נוסף של פוטופסין שמשפר מעט את תפיסת הצבע.
רוב המדוכים מרוכזים בגומה המרכזית, שם צפיפותם יכולה להגיע לכ-140,000 מדוכים למילימטר רבוע. באזורי ההיקף של הרשתית הצפיפות יורדת והקנים שולטים. בזווית של כ-20 מעלות מהקו המרכזי צפיפות הקנים מגיעה לשיא של כ-160,000 קנים לממ"ר. בעצב הראייה יש "כתם עיוור" ללא תאים קולטי-אור. מדוכים וקנים מתחברים לתאי ביניים דו-קוטביים, והמידע עובר לתאי גנגליון שמאחדים ומעבדים את המידע לפני שליחתו למוח.
תאי גנגליון הם תאי עצב ברשתית שמעבירים מידע למוח. ישנם תאי גנגליון שמכילים מלאנופסין, פיגמנט שמגיב ישירות לאור. תאים אלה שולחים סיביהם דרך המסלול הרשתיתי-היפותלמי אל הגרעין העל-תצלובתי בהיפותלמוס, ומהם המוח מכוונן את השעון הביולוגי לפי התאורה. סיבים אחרים מגיעים לפרטקטום, שמשפיע על גודל האישון, ולגרעין הברך הצדי (LGN), חלק ממסלול הראייה.
מבחינה אבולוציונית קיימת קרבה גדולה בין הפוטופסינים השונים. כבר בעידן הקמבריון, לפני כ־540 מיליון שנים, בוטאו כמה פוטופסינים שונים בבעלי החוליות. המידע הזה תומך בהשערה שחל שיבוט והתהוות של פוטופסינים שונים, ושחלקם התפתחו במקביל או מתוך אחד מהסוגים. בעבר הוצעה גם ההשערה שתאי הקנים התפתחו מהמדוכים כדי לשפר רגישות בחשכה.
פוטורצפטורים הם נוירונים; מספרם הכללי נשאר קבוע מרגע הלידה. מבנה הרשתית חייב לדחוס ולעבד את המידע מהכ־130 מיליון קולטנים האלה למיליון־ים של סיבי גנגליון שיוצאים כאות עצבי לעצב הראייה.
תאי קולט אור הם תאים שעוזרים לעיניים לראות. קולט אור = תא שמגיב לאור.
קנים עובדים טוב בחושך. יש כ-120 מיליון קנים בעין. הם מזהים בהירות, לא צבעים. הקנים מכילים רודופסין. רודופסין = צבעון שחור שמגיב לאור.
מדוכים עובדים באור ומבדילים צבעים. יש כ-6 מיליון מדוכים בכל עין. יש שלושה סוגים של מדוכים: רגישים לכחול, ירוק ואדום. השילוב ביניהם יוצר את כל הצבעים.
מרכז העין (גומה מרכזית) מלא במדוכים. שם הראייה הכי חדה. מצד הכתם העיוור אין תאים קולטי-אור. בסביבת ההיקף יש יותר קנים.
תאי גנגליון שולחים את המידע מהעין למוח. חלק מהם מכילים מלאנופסין. מלאנופסין = צבעון שמודד אור ופועל לשעון הגוף. תאים אלה מסייעים לקבוע מתי להיות ערים ומתי לישון.
כמות התאים הקולטים בעין נשארת בערך אותה כמות מרגע הלידה. תאי הרשתית עובדים יחד כדי לשלוח תמונה מסוננת וברורה אל המוח.
תגובות גולשים